תמונה של אליאסאף אליהו

אליאסף אליהו

בן שרה ואברהם

נולד ב- 19.1.1920 בעיר טהרן בפרס

הצטרף לקיבוץ שריד בשנת 1947

נפטר ב- 10.1.1989

אליהו בן שרה ואברהם  נולד בעיר טהרן בפרס ב- 19.1.1920. בשלהי 1922, כשהיה כמעט בן שלוש, עלתה משפחתו בדרכים עקלקלות מפרס לארץ ישראל. חלק גדול מהמסע עשו ברגל ובתנאים קשים. בשנים הראשונות התגוררו בירושלים ומשם נדדו ליפו. בשנת 1929 עברו לדרום ת”א, לשכונת קרית משה א’, שם הקימו את ביתם – צריף עץ קטן שבמשך הזמן הוסיפו לו עוד חדרים בבניה קשיחה.

שבעה ילדים נולדו במשפחה שהיתה קשת יום. האב הועיד את בנו הבכור ללימודים בבית הספר “אליאנס” ושאר הילדים נשלחו לבי”ס יסודי ואחר כך נדרשו לעזור בפרנסת המשפחה.

כבן שמונה התוודע אליהו לתנועת ה”נוער העובד” ולמרות התנגדות הוריו הצטרף לקבוצת עבודה.

כנער הגיע לנהלל, עבד בחקלאות והתיידד עם צעירי המושב. כשפרצו מאורעות 1936 וגברה פעילות הכנופיות בעמק יזרעאל, גייס משה דיין כיתה של בני נהלל ובתוכם גם את אליהו כדי להשיב מכת נגד לכנופיות. בלילות ישנו חברי הכיתה במתבן של בית הספר החקלאי של חנה מייזל ומשם, בפיקודו של המ”כ משה דיין, יצאו בשעות הקטנות של הלילה למארבים. בשעות היום אבטחו את חריש השדות. לא אחת התפתח ביניהם לבין אנשי הכנופיות קרב יריות.

ברבות הימים הלכה היחידה וגדלה. אליהו השתתף באימוני לילה ובפעולות הגנה על הישוב והיה עובר בין ישובים ומדריך בקפ”פ (קרב פנים אל פנים), בצופיות ובספורט שימושי.

לימים קבוצה זו תהווה את ראשיתו של הפלמ”ח.

ב- 1941, כחלק משיתוף פעולה שהתקיים עם הצבא הבריטי והחלטת הבריטים לפלוש לסוריה ולבנון, נבחר אליהו, שהיה דובר ערבית, להיות חלק מחוליה שהסתובבה בשעות האור על קו הגבול ובחסות החשכה היתה חודרת לעומק השטח במטרה ללמוד את האזור ולמצוא דרכי גישה לרכב ממונע כדי לעדכן את המפות.

לאורך השנים הוא לקח חלק בפעולות רבות: פיצוץ גשרים, פיצוץ הרדאר של האנגלים, פריצה למחנה עתלית ושחרור המעפילים, ועוד.

בשנת 1947 השתחרר מהפלמ”ח ונישא לרותי לבית אראלי משריד וכאן הם בנו את ביתם.

קצת אחרי בואו לשריד החל לעבוד על המשאית של הקיבוץ שהובילה תוצרת לחיפה וגם לירושלים. עבד מבוקר עד ערב. כשפרצה מלחמת השחרור הוחלט שעל כל משאית נוסעים שני נהגים. אליהו הצטרף למשאית שבה נהג איתמר ספר. בוקר בוקר הם נסעו לחיפה. באחת הפעמים הרכב שלהם נפגע ועלה באש, ובמזל הם הצליחו להיחלץ.

אחרי שהרכב נשרף החל אליהו לעבוד בקואופרטיב “התבור” ובמשך שנים הוביל חלב לירושלים, אז עדיין בכדים. בהמשך היה לחצרן בית ילדים. היתה לו תבונת כפיים ומעשי ידיו היו טבועים בבתי הילדים ובחצרות. שנים ארוכות ידעו כל ילדי הקיבוץ שאם משהו נשבר “אליהו יתקן”.

כשסיים את החצרנות נבחר לאחראי על משק הילדים. הילדים אהבו לעבוד איתו ולבלות במחיצתו. כעבור שנים הצטרף לענף האלקטרוניקה וכאשר המפעל נסגר עבר לעבוד במפעל ה”לטש” שבו עבד כמעט עד יומו האחרון.

אליהו מעולם לא זנח את תחביביו – טיולים וצופיות – שנים רבות ליווה את טיולי התנועה והשתתף במחנות ובשומריות. מטעם ועדת תרבות הוא היה אחראי על טיולי הקיבוץ.

הבית שלו ושל רותי היה בית חם ואוהב עבור ילדיהם ולעוד רבים מילדי החוץ שהגיעו לקיבוץ ומצאו בו פינה חמה.

*********

אליהו אבא לרחל, עמיר, גיל, נירית ורז וסב לנכדים

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן