רוזה אמיתי

אמיתי (כץ) רוזה

בת אלקה ואנצ’ל ברט

נולדה ב- 4.2.1923 בעיר רדאוץ ברומניה

עלתה לארץ ב – 2.6.1960

הצטרפה לקיבוץ שריד בשנת 1977

נפטרה ב- 4.4.2007

רוזה נולדה ב- 4.2.1923 בעיר רדאוץ שבצפון רומניה, בת לאלקה ואנצ’ל ברט ואחות קטנה לעמנואל בן השלוש. עד מלחמת העולם הראשונה נקרא האזור בוקובינה והשתייך לקיסרות האוסטרו-הונגרית. מכאן ניתן להבין את הזיקה של האוכלוסייה היהודית באזור לתרבות הגרמנית.

אמה של רוזה היתה עקרת בית מסורה בכל נפשה ומאודה לבני משפחתה, וכל מעייניה היו נתונים לעשות את חייהם של ילדיה יפים ומאושרים יותר גם כשהחיים לא היו הכי יפים ומאושרים.

אביה של רוזה, אוטודידקט שרכש את השכלתו הרחבה בכוחות עצמו, ניהל יחד עם שני שותפים בית מסחר סיטונאי של מצרכי מזון. לצד זה היה פעיל בקהילה היהודית ושימש נציג של התנועה הסוציאל-דמוקרטית. למרות עיסוקיו הרבים הקפיד להקדיש כל רגע פנוי למשפחתו. מימי ילדותה זכרה רוזה את הטיולים עם אביה בעיר, והיא בת ארבע, הולכים לאורך שדרת האקאציות. ואת הסיפורים ביידיש ובגרמנית שנהג לקרוא לה ולאחיה ולילדי השכנים ואיך ישבו סביבו פעורי עיניים ומוקסמים.

רוזה למדה בבית ספר בעיר. עם הזמן החלה לחוש באנטישמיות ההולכת וגוברת בסביבתה.

היא זכרה את השיעור לטבע, כשהיתה בת 13, שבו המורה עשתה השוואה בין יהודים לכינים באופן התפשטותם והדבקתם. כשהיתה בת 14 החלו לחול שינויים בממשלת רומניה וכוחה של המפלגה הנאצית עלה. ב- 1939 גורשו התלמידים היהודים מבתי הספר הממשלתיים, ורוזה, עוד לא בת 17, הספיקה להשלים רק 11 שנות לימוד.

עוד קודם לכן, כשהיתה בת 15, עזב אחיה עמנואל את הבית ועלה לארץ ישראל.

בשנת 1941, כשהיתה רוזה בת 18 גורשו היא ומשפחתה יחד עם כל יהודי בוקובינה מבתיהם, הועלו על קרונות משא של בהמות והובלו לאוקראינה. את נהר הדנייסטר המפריד בין רומניה לאוקראינה הם חצו בלילה על גבי דוברות. ככה, תוך כמה ימים הם גורשו מבתיהם ומעיסוקיהם והושלכו לחיים של נדודים ותלאות רבות, רעב, קור ומחלות. מאז נחרתו בה עמוקות מוראות המלחמה ותמונות של מוות, פחד וסבל שבו ועלו מול עיניה. בתקופה זו גם סבתה מתה.

21 במרץ 1944 היה יום שחרור עבור רוזה כשהצבא האדום שיחרר את לוצ’ינץ. הדרך חזרה הביתה נמשכה יותר משנה. בסוף מאי 1945 היא הגיעה לביתה ברדאוץ. לדבריה הבית חיכה עצוב חסר דלתות וחלונות, אך לשמחתה היא וההורים חזרו. 

מיד עם שובה התארגנה עם שתיים מחברותיה להשלים את לימודיה התיכוניים. שלושתן עברו את הבחינות בהצלחה. באותם ימים הכירה את דוד כ”ץ, מי שלימים יהיה בעלה. הם נרשמו יחד ללימודים בטכניון ביאסי, בפקולטה להנדסה כימית. כעבור שנתיים עברו לבוקרשט להמשך לימודים. ב- 1950, יומיים לפני שהוריה עלו ארצה, התחתנו דוד ורוזה. ב- 1951 הם סיימו את לימודיהם במסלול מהנדסי כימיה ושאפו לעלות ארצה אך סורבו על ידי השלטונות הרומנים.

במשך תשע שנים נימנו עם “הסירובניקים” (מסורבי עליה). באותן תשע שנים עבדה רוזה במכון לתיעוד טכני בבוקרשט. היו אלו שנים קשות ביותר עבורם. ב- 1960 הם סוף סוף קיבלו את האישור לעזוב את רומניה ולעלות ארצה. בינתיים נפטר אביה ובריאותה של האם התרופפה.

רוזה התקבלה לעבודה במכון וייצמן ברחובות, אך כעבור שנתיים, עקב בריאותה הלקויה של האם, חיפשה עבודה באזור חיפה, בקרבת אמה. היא התקבלה ל”רפאל”.

ב- 1965 אימצו רוזה ודוד את חוה, בת תשע, ואת יוסי, בן 13 וחצי. “אהבתי אותם מהרגע הראשון” היא סיפרה והוסיפה שזהו סיפור אימוץ ארוך ומרגש ויש לה הרושם שהוא הצליח ושהמיזוג המשפחתי הוא יוצא מהכלל. בשנת 1975 נפרדו רוזה ודוד.

רוזה הכירה את דן אמיתי ועברה לחיות עמו בשריד.

ב- 1983, בצאתה לגימלאות מ”רפאל” החלה לעבוד בתיכון האזורי “עמקים” – בכיתת המחשבים, בספרית בית הספר, כקלדנית וכאחראית על המערכת הממוחשבת של המנהל הפדגוגי.

בשנים האחרונות, כשהחלה לסבול מבעיות בריאות, עברה לעבוד בקומונה של החברים בתיקון בגדים ובהמשך ב”בובתיק”.

במשך שלושים שנה חיה רוזה עם דן אמיתי בשריד. גבוהה, אצילית ומרשימה היא התהלכה בינינו בנועם הליכותיה השתלבה יפה במשפחה הרחבה ובקיבוץ.

היתה בת 84 במותה.

יהי זכרה ברוך.

*********

רוזה אמא לחוה ויוסי וסבתא לנכדים ולנינים

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן