אסתר (אורסולה) בת לוטה ומקס שפירו נולדה ב- 6.3.1923 בעיר המבורג בגרמניה. כשהייתה בת שנתיים התגרשו הוריה לוטה ומקס. האב נעלם מחייהן של האם והבת לעולמים, ואת מקומו כבעל ואבא תפס כעבור זמן לא רב אשר בינג. את ביתם החדש הם קבעו בברלין. כשעול הפרנסה הכביד מאוד על כתפיהם של לוטה ואשר הם החליטו לשלוח את אורסולה הקטנה, לטיפולם של הסבים, הוריה של לוטה. ביתם של הסבים היה בית חם מלא דודים ודודות, וכולם כינו אותה בחיבה – אוֹלִי. לפעמים בלילה, לפני שנרדמה במיטת העץ הקטנה שלה שמעה את סבה שר ואת סבתה מלווה אותו בפסנתר. הסבא היה רופא לחיות אקזוטיות וממנו שמעה אוֹלי המון סיפורים מרתקים שליוו אותה לאורך כל חייה.

בשנת 1933, עם עלייתו של היטלר לשלטון, החליטו לוטה ואשר לעזוב את גרמניה והשלושה הפליגו לארץ ישראל. בדרך אמרו לילדה שעליה להחליף את שמה לשם עברי והיא מיד בחרה לעצמה את השם אסתר, כשמה של אחת מחברותיה הטובות. תחנתה הראשונה של משפחת בינג בארץ ישראל היתה בכפר הנוער בן שמן שם מצא אשר עבודה בתור מורה. כעבור שנה עברה המשפחה לירושלים, אז נולדה לאסתר אחותה עליזה. בבית החינוך לילדי עובדים השלימה אסתר את חטיבת הביניים. לצד זה הצטרפה כחניכה לתנועת השומר הצעיר והיתה שם בכל נפשה ומאודה, כפי שהעידה היא עצמה.

רצונה להמשיך לתיכון נתקל בסירובו של האב שטען שאין צורך.  בשלב זה התחילה הנערה אסתר לעבוד עם ילדים במעון שהיה בחצר פנימית יפיפייה של בית ירושלמי. נפשה נקשרה בילדים וכשהיתה בת 18 החלה ללמוד בבית החולים "ביקור חולים" במסלול של טיפול בילדים. על מנת לממן את לימודיה פתחה גן ילדים קטן משלה. באותה תקופה פגשה את הרמן כהן והשניים עברו לגור בדירה קטנטנה על גגו של בנין עגול בן חמש קומות שבו נולדה בתם הבכורה מרים, מימי (1945). אחר כך עברה המשפחה לגור בטלביה וב-1950 נולדה בתם השנייה, רותי. בטלביה פתחה אסתר גן ילדים ביתי ומהר מאוד הפכה לשם דבר בעולם החינוך הירושלמי. שמה כגננת הלך לפניה.

שנות הגן הביתי הפכו את ביתם הצנוע בטלביה למוקד חברתי. אנשים היו באים, משאירים את ילדם והולכים, חוזרים ולוקחים, אחרים התיישבו להאזין לצלילי כינורו של הרמן שהיה מתאמן בגינה. בשביל אסתר החברותית היתה זאת חגיגה, עבור הרמן המופנם זה לא היה קל. בינתיים גדלו הילדות. כשהיתה מימי בת 17 יצאה מהבית ונסעה לגלוֹת עולם. אחריה גם רותי נסעה ובהמשך נסע גם הרמן, תחילה לארצות הברית ומשם להולנד, מבטיח לשוב ארצה אך לא שב.

בגיל 45 מצאה את עצמה אסתר לבדה, עדיין ממתינה לשובו של הרמן אך גם בוחנת דרכים חדשות. היא פנתה למחלקת השידוכים של התנועה הקיבוצית ובאמצעותם הכירה את מנחם צנטנר, אלמן מקיבוץ שריד. הם התחתנו והיא שינתה את שם משפחתה מכהן לצנטנר וכך זה נשאר. בתחילת הקשר המשיכה אסתר לעבוד בירושלים בגן הניסיוני ורק בסופי שבוע היתה מגיעה לשריד. ב-1973 עברה לשריד. המעבר לשריד העניק לה תחושת ביטחון ושקט. כאן הרגישה רצויה ונאהבת. חבריו של מנחם מקבוצת המייסדים הצ'כית (אוֹלִי ברק, זושה פומרנץ, פרידל שליסר, מרגיט חיאל ועוד) קיבלו אותה אליהם בחום, כך גם ילדיו של מנחם ומשפחותיהם. מדי שנה בחופשות הקיץ הגיעו לביקור מהולנד הבנות עם בני זוגן ועם הנכדים שנולדו בינתיים.

בשריד השתלבה אסתר במערכת החינוך. תחילה קיבלה לטיפולה את ילדי קבוצת שקד. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים הפעילות של הגן הועתקה למקלט. לאורך השנים עבדה עם קבוצות ילדים רבות. אהבתה למוזיקה ולתנועה מצאה ביטוי בפעילויות הגן לצד אהבתה לצומח ולבעלי חיים. את ילדי הגן שיתפה בסיפורים ששמעה כילדה מסבהּ שהיה וטרינר בברלין.

החיים היפים לצדו של מנחם הסתיימו עם מותו בשנת 1989.

לאורך השנים בשריד קשרה אסתר קשרי ידידות עם רבים מדוברי הגרמנית ביניהם אברהם ואלישבע וולף. את אלישבע היא ליוותה בשנותיה האחרונות וסייעה לה בכל הדרוש. אחרי פטירתה של אלישבע נשארה אסתר לתמוך באברהם. עתה, כששניהם אלמנים, גילו שהם זקוקים זה לזו. הקשרים ביניהם התהדקו ואברהם עבר לגור בשכנות לה. כשהם נישאו אסתר הוסיפה לצד שם משפחתה – צנטנר את השם וולף.

בשנת 1998 נפטר אברהם וכעבור זמן קצר שכלה אסתר את בתה רותי, לאחר 15 שנים של מאבק במחלת הסרטן. העצב נכנס בדלת וכשבריאותה של אסתר כבר לא היתה כפי שהיתה הגיעה מלכי המטפלת ההודית שקשרה עמה קשר עמוק וליוותה אותה במסירות במשך תשע השנים האחרונות.

אסתר נפטרה ב-23.1.2021 שֹבעת ימים ומעשים.

יהי זכרה ברוך

*********

אסתר אמא למרים ורותי, סבתא לששה נכדים וסבתא רבתא לשמונה נינים