אשר (בלאיס) נירה

בת אורה ואלדד

נולדה ב- 27.4.1973

נפטרה ב- 24.12.2022

נירה בת אורה לבית קרקוביאק ואלדד בלאיס נולדה ב- 27.4.1973. בת שניה להוריה, אחות לטליה הבכורה, ולדורון ומיכל שיצטרפו למשפחה אחריה.

ילדות יפה במשפחה חמה ואוהבת – אמא אורה מורה בבית הספר היסודי ואבא בעל תבונת כפיים עובד בנגרייה של הקבוץ. ילדות שמחה עמוסת חוויות לצד חבריה לקבוצת "חמד" – בית ילדים, לינה משותפת, חברת ילדים. את לימודי התיכון עשתה עם חבריה לקבוצה בבית הספר האזורי "עמקים".

בצבא שירתה בגדוד 12 של גולני, בשלישות, צמודה לחיילים, כשהם בחזית היא איתם, דואגת לכל מחסורם.

אחרי הצבא לקחה שנת חופש ועבדה במטבח של קיבוץ רעים ואחר כך בקיבוץ סער כדי לחסוך כסף לטיול הגדול. טיילה באוסטרליה וניו זילנד. עם שובה הביתה נכנסה לעבוד בגני הילדים, אחר כך עבדה ב"בית הבריאות" (בית סיעודי לקשישים וחולים) ולבסוף התמקמה במפעל "גמל" שם עבדה 15 שנים, ניהלה את מחלקת ה- DIY. אפשר היה לסמוך עליה בעיניים עצומות, הלקוחות ידעו שהדברים שהם זקוקים להם יגיעו במועדם ועל פי הנדרש. חרוצה, מסורה, אדיבה. ברוחב לב ועם חיוך קיבלה פניהם של אנשים, בעבודה, על אם הדרך.

בשנת 1997, באחת ממסיבות סוף השבוע במועדון "הגיציה" פגשה את גארת' שהגיע מדרום אפריקה לארץ ושהה בקיבוץ גבת. שנים אחר כך גארת' יספר איך מיד כשראה את נירה אמר לעצמו: זאת תהיה אשתי.

אפשר לומר שהוא ראה את הנולד, אך יעברו עוד כמה שנים עד שהם יהפכו לבעל ואשה. בינתיים גארת' חזר לדרום אפריקה ובשנת 1999 שב לעבוד בגבת, אבל הלב שלו היה כבר בשריד, אצל נירה.

החתונה הרשמית נערכה ביוני 2000, בקפריסין. אחר כך הם ערכו בקבוץ מסיבת חתונה גדולה ליד הבריכה. בשריד הם הקימו משפחה ונולדו להם שלושה בנים – טירן, יובל ולביא.

 

בטרם עת נפטרה נירה

קצת לפני שמלאו לה חמישים.

יהי זכרה ברוך

 

*********

נירה אמא של טירן, יובל ולביא


כי האדם עץ השדה

כמו האדם גם העץ צומח

כמו העץ האדם נגדע

כך כתב נתן זך בשירו "עץ השדה"

נירהל'ה,

כמו העץ את נטועה בנופי שריד. גדלנו ביחד מבית התינוקות ומשם לגן "חמד" ולבית הספר היסודי והתיכון. תמיד עם חיוך על הפנים, הצחוק המתגלגל ואהבת האדם. היתה בך רגישות מיוחדת לאנשים וחמלה שיכולה להספיק למדינה שלמה.

אני זוכרת איך אהבנו ללכת יחפות על האספלט החם בשבילי הקיבוץ הלוהטים בקיץ ואיך תמיד מצאנו את עצמנו מצטננות בבריכה, את אוסף הקסטות העצום שלך בו שמרת את השירים שכל כך אהבת, את האהבות הראשונות ושברונות הלב.

כמו העץ גם את עשית לך זרעים ופרות. כשהתבגרנו הקמת משפחה לתפארת עם גארת' והיית אמא לביאה לטירן, יובל ולביא. גידול הילדים תמיד היה בראש סדר העדיפויות שלך. לצד הרצון לשמור ולהגן עליהם היתה בך ההבנה שיש לגדל אותם לעצמאות. כאילו ידעת שהזמן שלך שאול.

נירהל'ה,

אנחנו עומדים פה היום המומים וכואבים. מסרבים להיפרד.

נוחי על משכבך ומסרי דרישת שלום לליאת.

תמיד תהי בליבנו,

קבוצת "חמד"

דנה הראל   25.12.2023

אני אוהבת אותך נירה.

לא גידלת איתי ילדים –

לא עבדת איתי –

את הרבה יותר צעירה.

אין לי הסבר למה, אבל אני אוהבת אותך.

אולי בגלל הצחוק המצלצל שלך?

אולי בגלל הפתיחות שלך?

אולי בגלל הבנים האיכותיים שגידלת?

אולי בגלל האופטימיות שלך?

בטח בזכות טוב ליבך והיד שהושטת בעת צרה.

וגם בזכות השיחות על אם הדרך ובמשרד.

ואיך שאת לוקחת הכול בחיוך ובקלות.

ואיך שאת יודעת להקשיב ולהשתתף בשמחה ובצער.

כל כך חברותית, נדיבה, מאירת פנים, אוהבת את החיים.

ופתאום: אינך!!!

זה לא נתפס, נירה יקרה

רעיה קליין

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן