גדעון בן חיקה לבית וילנר וראובן ברומל נולד בבית חולים העמק בעפולה
ב-8.10.1936, בן יחיד להוריו. אביו שנמנה עם קבוצת המייסדים הצ'כית "ביברכה" הקים את ענף המטע בשריד ושמו יצא לפניו בתחום זה. אמו חיקה שגם לה היה רקע בחקלאות נשלחה מעין שמר לשריד, להכשרה אצל ראובן במטעים, ונשארה.

גדעון גדל בקבוצת "עופר" בתוך חבורת ילדים, שובבים וסקרנים. ילדות קיבוצית טיפוסית – רצים יחפים בחצר המשק, באזור הלולים, מאחורי הרפת, עולים על מגדל המים למרות שהיה אסור, מטפסים על עצי אזדרכת ומשליכים אחד על השני את פירות הג'ינג'לך הדביקים, נכנסים אל ארגזי הלחם שהגיעו מהמאפייה במזרע, מלקטים פירורים ממה שנותרו שם.

את בית הספר היסודי עשה בשריד. המחנך היה ישה מינסקי והמטפלות – ליזה כפרי ושולה טובין לסירוגין. הוא אהב ללמוד. בשיעורי המלאכה עם המורה יוכבד נס למד לסרוג ולרקום. עם לאה לפידות ה"מעמלת" כפי שקראו אז למורה להתעמלות, למדו הילדים לשחות – נשכבים לאורכו של ספסל עץ ארוך ועושים את תנועות השחייה – "חזה", "גב", "חתירה", כי בשריד עוד לא היתה בריכת שחייה. לעתים היה אביו רותם סוס לעגלה ולוקח את ילדי הקיבוץ למאגר מים בגבת ושם הם למדו לשחות באמת.

הוא היה כמעט בן עשר ב"שבת השחורה" בה נכנסו חיילים בריטים לקיבוצים ולמושבים בחיפושם אחר נשק. אירועי אותו היום נשארו חקוקים בזיכרונו – איך נאלצו להסתגר בבית הילדים, איך החיילים לא הרשו להם ללכת להאכיל את החיות במשק ילדים, איך לקחו את הבחורים של שריד למעצר ברפיח. כשהתברר לגדעון ולחבריו לקבוצה, אמנון לביא ויוסי שיין, שגם אליעזר אורן, שהיה דמות נערצת עליהם, נמצא בין עצורי רפיח, הם החליטו ללכת לבקרו. הם החלו ללכת לכיוון דרום כי ידעו שזה הכיוון לרפיח אבל כשהגיעו לגן הירק אחד העובדים הסביר להם שזה רעיון לא טוב כי רפיח מאוד רחוקה, והם חזרו הביתה.

יום אחד הגיעו לשריד מהשואה אשה וילדה כבת 6, בלה פיזיץ' עם בתה ויירה. בזמן המלחמה הן היו ביערות עם הפרטיזנים. האבא עזב אותן. ב- 1948 הן הגיעו לשריד. שנה לאחר בואן נפטרה בלה ממחלה. ויירה אומצה כבת על ידי חיקה וראובן ברומל ומאז היתה אחות צעירה ואהובה לגדעון. הקשר ביניהם היה הדוק ודואג לאורך כל השנים.

את לימודי התיכון עשה גדעון בשריד. באותן שנים, עם הצטרפותם של ילדים מקיבוץ דן ומקיבוץ עין השופט למוסד החינוכי המקומי, גדלה קבוצת "עופר". המחנכים שלהם היו אפרים כהן ואחר כך ישראל סלעי. בין המורים ניתן למנות את אברהם וולף שלימד אותם אנגלית וערבית, את נתן יונתן שלימד ספרות והיסטוריה, את יעקב בנארי שניצח על התזמורת ואת צפירה יונתן, המורה למוזיקה.

הצטרפותם של ילדים מקיבוצים אחרים תרמה להתחזקות התחום החברתי כמו גם למעשי שובבות ליליים – לפעמים הם "סחבו" שוקולד מהמחסן של המטבח, לפעמים "סחבו" מכוניות של פעילים ונסעו בדרכי עפר לשדות. הם כבר ידעו לנהוג, הרי כבר עבדו על טרקטורים בפלחה. מרכז הפלחה סמך מאוד על הנערים הצעירים הללו ונהג לאסוף אותם מהלימודים ישר אל השדה. כשהיו בכיתה ט' היה נותן להם לעשות משמרות שלמות.

בנובמבר 1954 התגייס לצבא, לתותחנים, עם חבריו לקבוצה – אבי ברעם ומאיר לבנה, עם מספרים אישיים צמודים זה לזה, קראו להם "השלישייה משריד". הם עשו טירונות בג'למי ונשארו ביחד עד לסיום קורס קצינים. השתתפו בפעולות תגמול, קברו ביחד את בן קבוצתם אמנון לביא שנפל בפעולת תגמול בחאן-יונס, לחמו ב"מבצע קדש", שהו מספר חודשים ב"שארם א-שייח" עד שפינו אותה ב-1956.

כשהיה בקורס קצינים נפטר אביו באופן פתאומי בעת שהיה בנופש בנתניה. הלך לבדו לים וטבע. רק בן 54 במותו. ערב קודם עוד נפגשו. גדעון היה בצריפין ובערב נסע לבקר את אביו בנתניה. הם הלכו לאכול במסעדה קטנה. זו היתה הפעם הראשונה והיחידה שישב עם אביו במסעדה.

כשהשתחרר מהצבא נכנס לעבוד בפלחה. מבית החרושת "גמל", שהיה אז בחיתוליו, התעקשו שיבוא לעבוד אצלם בעמדה ניהולית כלשהי, אבל אחרי שנה ב"גמל" הוא חזר לפלחה.

במסגרת שנת שירות שלישית נשלח לשנה לעזרת קיבוץ גבולות. אחר כך יצא ללמוד בפקולטה לחקלאות ברחובות. תוך כדי הלימודים נוצר הקשר עם נעמי לפידות שהגיעה לשריד כילדת חוץ לקבוצת "לפיד". באוקטובר 1963 נישאו.

עם סיום הלימודים חזר לפלחה, בהמשך ריכז את הענף ובשלב יותר מאוחר נבחר למרכז משק. בתקופה שהיה מרכז הפלחה, הכריז משרד החקלאות על תחרות בין חקלאים – מי שיצליח להשיג יבולים של מינימום 700 ק"ג לדונם יזכה לנסוע לסיור בארה"ב. הפלחים של שריד נענו לאתגר ובאותה שנה היה היבול 782 ק"ג לדונם. הם זכו במקום הראשון ומטעם הענף נשלח גדעון לסיור לימודי בארה"ב. בסוף הסיור הצטרפה אליו נעמי ל"טיול מחוף לחוף". כשחזרו לארץ הם אימצו את בתם עינת, וכעבור ארבע שנים את בנם ירדן.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים גוייס גדעון בתור קש"א (קצין קישור ארטילרי) וסופח למג"ד של גדוד 12 של גולני. ב- 16 באוקטובר נודע לו ממאיר לבנה שחברם הטוב אבי ברעם נהרג. אבי מקבוצת "עופר", שליש מ"השלישייה משריד". אחרי המלחמה חזר לפלחה וריכז את הענף למשך מספר שנים ושוב נבחר להיות מרכז משק. אחרי שנתיים שב לפלחה. בשלב כלשהו ריכז גם את ועדת המגדלים האזורית.

בשנת 1980 יצא עם נעמי והילדים לעיר פוג'ה בדרום איטליה לשליחות חקלאית מטעם משרד החקלאות. באותם ימים הקימו בפוג'ה מוביל מים מאוד גדול והיו צריכים לשנות את מבנה החקלאות באזור. גדעון ריכז את המשלחת הישראלית והם הדריכו את החקלאים המקומיים בתהליך השינוי.

בשובו הביתה קיבל עליו את ניהול "גמל", בין השנים 1984-1990. כשסיים לנהל הלך לעבוד ליד מכבש.

ב- 28.6.1991 נפטרה נעמי במפתיע. מותירה עצב גדול בלכתה. גדעון, האבא החם, האבא הכי טוב בעולם, איש המשפחה המסור והאוהב עד בלי די עשה הכול כדי למלא את החלל שנותר עם לכתה. בסוף אותה שנה עצובה נקרא גדעון לעבוד בקיבוץ הארצי כמנהל "קרן השומר הצעיר", האחראית לנושאים הכספיים של הקיבוץ הארצי.

כשנתיים אחרי מותה של נעמי פגש את חווי – חוה בומס, ומאז הם היו ביחד, מחלקים את זמנם בין שריד לביתה בחיפה.

עם סיום הפעילות בקיבוץ הארצי נבחר בשלישית ל"ריכוז משק", קדנציה של ארבע שנים אותה סיים בשנת 2000. באותה תקופה היה אחראי לא רק על ענפי המשק אלא גם על ענפי החינוך. בתקופה זו הקים את האזור המסחרי – "שריד על הדרך".

כשיצא לגמלאות החל לעסוק ב"יינות" ובשיקום "באר שריד". אותה באר שלרגלי "תל שדוד" שסיפקה מים לכל שוכני הסביבה ועוברי האורח במשך כ-3000 שנה. משנת 1926 גם חברי קיבוץ שריד החלו שותים ממימיה – בחביות עץ גדולות, על גבי עגלה רתומה לצמד פרידות הובלו המים אל הקיבוץ. עם השנים נעזבה הבאר אך בזכות פעולתו העיקשת של גדעון מול גופי ממסד ובסיועה הכספי של משפחת צחר שבחרה להנציח את אב המשפחה, זאב, שהיה איש המים בשריד, שוקמה ונחנכה בטקס חגיגי בו לקחו חלק חברי וילדי שריד, ראש המועצה, ראש רשות הניקוז ועוד.

כשהתפנה לו מעט זמן בין המים ליין התנדב ללמד את נושא "קיבוץ שריד" לכיתות ד' בבית הספר היסודי האזורי – "שגיא". סיפר לילדים סיפורים מפעם בליווי תצלומים וסייר איתם באתרי המורשת בקיבוץ.

בשנותיו האחרונות בריאותו הדרדרה אך זה לא מנע ממנו לעסוק בכל הדברים שאהב.

עם חווי לצדו המשיך לטפח את המשפחה שהלכה והתרחבה. מדי שבוע הם היו מארחים בביתם את כולם לארוחות שבת, ימי הולדת ועוד.

גדעון נפטר ב- 29.5.2022 .

יהי זכרו ברוך

*********

גדעון, אבא לעינת וירדן וסבא לנכדים