באר היא תמיד ראשיתם של יישובים,
עם קנה ופטל סביבה ועננים של זבובים.
כך, עם היישוב העתיק, שמעלינו השתרע,
שנזכר כשריד הקדומה, בספר יהושוע.
וכך, עם היישוב שריד המתחדש,
שהוקם כקיבוץ חקלאי ב 1926.
עם בואם, גילו החלוצים הנלהבים,
היכן שותים העדרים, של השכנים הערבים.
הסוסים ברקו ופדרו, נרתמו לעגלה היחידה,
שעליה שלוש חביות, ממתכת מחלידה.
זלמן העגלון, משך במושכות נעול במגפיים,
וכך יצא עם הסוסים לשאוב את המים.
תחנה ראשונה היתה כמובן, ברפת הישנה,
וקוליק רוקן לשקתות, את החבית הראשונה.
תחנה שניה עשו הסוסים, בסככת הלולים,
ומרקוס השקה לרוויה, את התרנגולות והתרנגולים.
בגן הירק, השו עצבני, כבר כמעט התייאש,
"עד שהגעת, כבר התרד כמעט התייבש".
נמלט זלמן דרך הביצות, בחזרה אל הבאר,
שוב ממלא את החביות והביתה חוזר.
ועתה, לאחר שרוו בעלי החי היקרים,
הגיע תורם גם, של החברות והחבירים.
ראשון, מילא את המיכל, על גג המקלחת,
ודרך החור הציץ, אולי אחת החברות מתקלחת?
שני, הגיע למטבח, שם קיבל מגיציה צעקות,
"עד שהגעת, ניגמרו המים ונשרפו הירקות".
חפוי ראש המשיך אל המכבסה, תחת גג הפח,
ומילא לפרנצי את דוד העצים המפויח.
כיבסה את הבגדים המשותפים ותלתה על החוטים,
מה, כבר אז רק נשים עבדו בשירותים?
וכך, רועד בחורף ומכוסה בקיץ זעה,
הוביל זלמן את המים, לקיבוץ על הגבעה.
ואם תקשיבו בשקט גם ממרחק השנים,
אולי תשמעו אותו גונח עדין, מבין הקנים.
צילומים: רעיה קלין
תגובה אחת
בימים לא פשוטים של מלחמה
והרבה ערפל של קרבות,כה
משמח לחזות באתר הבאר
שריד ע"ש ברטל גדעון המידיאני
הראשון"-שבזכותו שוחזר האתר.
נ.ב.המילים המרגשות והיפות
של ההסטוריון המקומי חגי,
נותנות חיות וקשר בין הדורות.