ג'קי, לך יש אחים ואחות וגם לי יש אחים ואחות, אך אנחנו נשארנו אחים וחברים קרובים וטובים מאז הראשון בספטמבר 1961, מאותו הבוקר בו הגענו שנינו לשריד. כבר מהיום

הראשון התחברנו וחלקנו את אותו חדר לאורך שנים. ליווינו אחד את השני לאורך 52 שנים בקשר רציף בלי להכביד אחד על השני.

בשבילי תמיד, אבל תמיד היית ברקע. בכל עת חשבתי עליך וכמובן גם על אורה. "אורה וג'קי" תמיד הלכו אצלי ביחד.

כשאני חושב ומנסה להעלות דברים מתוך רצף החוויות שעברנו יחד זה כל הזמן מחזיר אותי לאתמול. לקחתי עמי מהבית את מכונת הגילוח כדי לגלח אותך כמו בימים האחרונים. בדרך מהעבודה לכיוון הבית עברתי אצלך בבית החולים ואתמול, רק אתמול, כשעה לפני שיצאתי לבית החולים קיבלתי הודעה משרון.

ג'קי, אהבתי ואני אוהב את החברות בינינו. את השקט שלך. לפחות כלפי היית תמיד רגוע ושלו. בנעורינו היית שובב לא קטן והרבה דברים אסורים, ואסורים יותר עברנו יחד בבית בשריד. אני הלכתי לדרכי, ואתה יחד עם אורה בניתם קן משפחתי לכם, לילדיכם ולנכדים שלכם.

ג'קי חובב הגאד'טים. זה התחיל בצילום, תחום שבו התמקדת לאורך שנים מצילום סטילס ועד למסרטות למיניהן ועד שהתחיל עידן המחשב והסמרטפונים. לא היה דבר חדשני בתחום זה שלא מצאתי אצלך כשהגענו אליך לבית בשריד.

אחד באפריל אצלי אף פעם לא היה יום של בלוף או שקר. זה היה יום ההולדת שלך ג'קי, ואני לא חושב שאי פעם שכחתי להתקשר אליך.

ג'קי אני זוכר שבתור נערים היינו נוסעים לחופשות ולא פעם ולא פעמיים לקחת אותי לרחוב המסגר לבית פורד שם עבד אביך ארתור, כדי להראות לי גלויות חדשות של מכוניות, ומשם הליכה ברגל לתחנה המרכזית. אתה לדרכך או לחולון או לרמת גן ואני לבת ים.

גם בצבא נתקלנו לא אחת זה בזה. אתה בגולני ואני בהנדסה. מיד בתום מלחמת ששת הימים הגעתי אליך בהפתעה לפאתי קונטרה. ולא היתה זו הפעם האחרונה שהפתעתי אותך. אני זוכר איך פעם נודע לי שאתה ואורה נוסעים לבקר את יניב בקופנהגן. לי היתה מתוכננת נסיעה לשבדיה, אז איך שלא אפתיע אתכם? השגתי בדרך לא דרך את הכתובת וביום בהיר אחד מצאתי אתכם. יצאנו לאכול בערב וזה היה פשוט מקסים.

אהבתי תמיד להגיע אליכם ועשיתי זאת בכל הזדמנות בדרך צפונה.

היית לי מקור המידע על מה שנעשה בשריד, עם כל אירוע כזה או אחר התקשרת לעדכן אותי.

המפגש האחרון שלנו במסגרת קבוצת "תומר" היה לרגל יום הולדתי ביולי האחרון בעין שמר, שם בפעם הראשונה סיפרת על הכאבים ברגלך ועל שעשית מאמץ להגיע. אמרת לי – אבי לקחתי וולטרן כי לא רציתי לאכזב אותך.

ג'קי – ביום שני האחרון בעת שהאונקולוג ביקר אותך וניסה בעדינות לתאר לך את מצבך והיה ברור שאתה מפנים זאת יותר ויותר, אמרת לעודי, למרות הכול אני אלחם.

נסעתי הביתה עם המשפט ששמעתי שם "אין ריפוי. יכול להיות רק טיפול למנוע כאבים וסבל" וייחלתי שלא תסבול.

ג'קי – הותרת את כולנו המומים וכואבים. תחסר לכולם אך בעיקר לאורה, יניב, שרון, אסי ושחר, הנכדים, האחים והאחות הגיסות שטיפלו בך מתוך אהבה אמיתית וכנה ובמסירות אין קץ בעת ששהית בבית החולים.

ג'קי, נוח בשלום בין רגבי האדמה של העמק הנפלא הזה הפרוס לפנינו. נתגעגע אליך ונזכור אותך תמיד כאדם טוב ונעים עם החיוך הקבוע שלך בזוית הפה.

היה שלום אדם, חבר ואח יקר.

אבי רותם – קבוצת "תומר"