שלום לך אמנון אהובי,

היום אני בפעם הראשונה מזה 45 שנים עומדת כאן בודדה – נפרדת ממך עם דמעות בעיניים והלב בוכה מצער.

אני רוצה לזכור אותך ואת חיינו המשותפים שהיו באמת כל כך מעניינים וכל כך יפים עם המון תוכן עניין והמון המון אהבה.

איתך אף פעם לא היה משעמם ובסביבתך תמיד היה כל כך נעים. חוש ההומור המבריק שלך, והכל כך מיוחד והרעיונות שהגשת לנו היו מקור של כיף ביחד.

חיינו ביחד חיים מלאי תוכן עניין תרבות טיולים וכיופים.

תמיד אמרת שיש לחיות כל זמן שבחיים, יש לצעוד במקביל כאשר איכות החיים תואמת את התוחלת, ואין צורך למשוך את אריכות הזמן. כך חשבת וכך נהגת עד יומך האחרון.

בוא ואזכיר לך ולכל חבריך שבאו להיות איתך ואיתנו, חלק מקורות חייך:

בראש וראשונה תמיד ציינת כמה טוב לך שהעבודה שלך היא גם התחביב שלך ושאתה מבורך בכך מאוד. אהבת לעבוד בחשמליה, לפתח פרויקטים ובעיקר ללמוד וללמוד. אהבת להקים את כל ענף הטלפוניה בשריד יש מאין, ולהתקדם עם רוח הזמן והטכנולוגיה, ללמוד ולפתח טכנולוגיות לרווחת הקיבוץ ותושביו. תמיד היית קשוב לצרכי האנשים ועמדתם לרשותם יום ולילה.

העניין והסקרנות היו אצלך קו מוביל ותכונת האופי של רכישת ידע נוצלו היטב לטובתך ולטובת הסובבים אותך.

כשהגיעו המחשבים האישיים לעולם ולארץ אתה היית בין הראשונים שנכנסת ללמוד ולהבין את היכולות של הטכנולוגיה החדשה הזו ואף סחפת את כל המשפחה לעניין. לא סתם כינו אותך במוסד במשמר העמק בשם "תאלס", על שם חכם יווני. כבר אז הכירו החבר'ה בתבונה ובחכמה שלך, ולא רק זאת אלא שכבר נמשכת לשטח החשמל והאלקטרוניקה, ובהצגת הסיום אתה היית האחראי על התאורה.

ולכל אלה שעומדים כאן איתנו נספר שנולדת בשנת 1925, כשנה לפני שהקיבוץ עלה על הקרקע וגרתם בגניגר.

בזמן המאורעות פונו הנשים והילדים משריד לנהלל. משם אתה ואמך עברתם לתל אביב. אך כעבור זמן קצר אמך חלתה בטיפוס, פונתה לבית חולים ואתה עברת לגור אצל חבר בבאר טוביה. כשאמך הבריאה ובזכות קשריה עם גדוד העבודה, אתם עברתם לקיבוץ רמת רחל. שם עוד לא היה בי"ס ולכן עשית בי"ס יסודי בתלפיות בירושלים.

כשהגעת לגיל בי"ס תיכון אמך העבירה אותך חזרה לשריד לרשותו של אביך מתוך חשיבה שתקבל חינוך ברמה נאותה. באותו זמן ילדי שריד התחנכו במשמר העמק שנחשב לבית החינוך הטוב בו התחנכו ילדי גדולי הדור. אתה היית בקבוצת "חבצלת" ותמיד סיפרת על השנים היפות שהיו לכם עם מורים מצוינים כמו שניאור ועם חברים כמו מיכה לין, אורי מזרע, צ'יבי, ראומה וייצמן ועוד.

משסיימת את המוסד החינוכי פנית וביקשת שישלחו אותך ללימודי חקלאות במקווה ישראל. היה ברור לך שאתה רוצה להיות חקלאי והיה חשוב לך להיות חקלאי משכיל. גם זה היה אז צעד לא שגרתי.

כשנה למדת במקווה ישראל אשר לא הסתיימה, כיוון שבאחת השבתות נתפסת ע"י הבריטים ונשלחת עם עוד חברים משריד לרפיח.

ברפיח שהית כמה חודשים ונחשבת  "member of P" . כשהשתחררתם גויסת להגנה ולצבא. השתתפת בפעולות וכיבושים מן הצפון ועד לציר גולני בדרך לכיבוש אילת. לאחר מכן הגעת לקיבוץ והגשמת את החלום להיות חקלאי, שם סייעת בפיתוח זנים הובלת שיטות ליישור שטח והיית מדריך אזורי בענף הכותנה.

כשאורי לב נסע לחו"ל הכניסו אותך לחשמליה ושם התחלת מסלול חדש עם אהבה ישנה והתקדמת במקצוע במקביל מעשית ועיונית.

לא יאומן אבל בגיל ארבעים ושבע התחלת חיים חדשים לגמרי. אז הכרנו ואתה החלטת להתחיל זוגיות חדשה. נולדו לנו ארז וצור. ובגיל קרוב לחמישים ישבת לספסל הלימודים  ולמדת חשמל עם צעירים ממך בעשרות שנים. הם היו לך חברים ללימודים ואתה הכנת אחדים מהם לקראת הבחינות.

אמנון, כל כך אהבת את החיים. מגיל צעיר שמעת המון מוזיקה קלאסית, הרבית לקרוא עשית המון טיולים בארץ ובחו"ל. השתדלת לתת את כל כולך לקיבוץ למשפחה לילדיך ולחיות בזוגיות טובה ומאושרת.

את כל ילדיך אהבת והתמסרת אליהם ולימים נכדיך היו לך מקור של נחת.

יצרנו קן משפחתי חם, שלי שלך ושלנו.

אמנון שלי היה לך ראש טוב, ראש פתוח שפע של רעיונות יצירתיים המון הומור מיוחד איש שיחה מעניין, אוזן קשבת לאנשים סביבך.

כעת אני נפרדת ממך. אבוא להיות איתך ועם צור.

תמיד נהיה יחד.

אוהבת

עדנה