דננבאום (בורוביץ) אסתר
בת אלזה ומקס
נולדה ב- 14.12.1924 בזגרב, יוגוסלביה
עלתה לארץ בשנת 1940
הצטרפה לקיבוץ שריד בשנת 1943
נפטרה ב- 1.3.2019
אסתר, בת אלזה ומקס, אחות צעירה לאנה, נולדה בעיר זגרב ביוגוסלביה
ב- 14.12.1924. אביה עסק בטקסטיל והמשפחה חיה ברווחה כלכלית. היתה זו משפחה מסורתית ציונית – חגגו את חגי ישראל, הלכו לבית הכנסת בשבת ודיברו על עלייה לארץ ישראל. כשפרצה מלחמת העולם השנייה שלחו ההורים את בתם הבכורה עם בעלה ארצה והזוג הצעיר התיישב בחיפה. בד בבד החלו ההורים עצמם מתארגנים לעלייה. בפגישה מקרית עם שליח התנועה מארץ ישראל נודע להם על קבוצת נערים שמתקבצת לקראת עלייה ולמרות שאסתר לא השתייכה ל"השומר הצעיר" היא צורפה לקבוצה ונשלחה למוסד החינוכי במשמר העמק. בהמשך הצליחו גם הוריה לעלות ארצה.
במוסד אסתר תפסה את השפה מהר ונקלטה בקבוצת "חבצלת" בה למדו גם עמינדב חרמוני ואמנון גולומביק, "מילדי שריד הראשונים". עם סיום הלימודים במוסד הצטרפה אסתר ביחד עם עמינדב ואמנון לקבוצת "גדוד השדה" שהצטרפו בשנת 1943 כהשלמה לקיבוץ שריד.
בשריד נכנסה אסתר לעבוד במטבח ולמדה מרבקה חרמוני להכין גבינות צאן לתצרוכת פנימית בלבד. אבל רצונה לעבוד בחקלאות גבר והיא עברה לעבוד בדיר הצאן, ובין החליבות ליציאה עם העדר למרעה, הכירה את ראובן דננבאום שעבד שם גם הוא ונוצר קשר רומנטי שהוביל להקמת משפחה. הם נישאו ונולדו להם בועז, אילנה ותמר.
לאחר מכן עברה לעבוד ברפת ואחרי שלוש-עשרה שנים כרפתנית חזרה למטבח, בתחילה לריכוז המטבח של המוסד החינוכי המקומי, ובהמשך כמבשלת ראשית במטבח של הקיבוץ.
עם הקמת בית החרושת "גמל" נשלחה אסתר לעבוד במחלקת "אבני ציר" שם התמידה בחריצות ונאמנות כל עוד יכלה. בשנותיה האחרונות עבדה ב"בובתיק", המספק תעסוקה לקשישים, כי כמו אצל רבים מבני דורה "העבודה היא מהות החיים".
היא היתה מוזיקלית והשתתפה באופן קבוע במקהלה של הקיבוץ בכל החגים.
אסתר אהבה את החיים בקיבוץ ולא התלהבה מהשינויים שחלו בעידן ההפרטה.
ביום הולדתה ה- 80 שנחוג בקיבוץ לחברים שהגיעו לגבורות ברכה אותה בתה אילנה:
תמיד חשבתי שבגיל 80 כבר יש זמן לנוח, לשבת בשקט על הכורסא ולעשות המון דברים כיפיים שלא היה זמן לעשות אותם לפני כן.
אז למה לאמא שלי אף פעם אין זמן?
עובדת, טורחת, אופה, מבשלת, מטפלת, מסדרת, מתעמלת, שוחה, מטיילת, רוקמת, קוראת, מאזינה, צופה, ועוד המון פעלים שקטן הנייר ואין עליו מקום לכולם.
עכשיו אני כבר מבינה שאם את אמא שלי אז גם בגיל 80 לא תגיעי אל המנוחה ואף פעם לא תשתעממי.
היום אני מאחלת לך אמא, שיהיו לך כוחות להמשיך ולעשות את כל הנ"ל ועוד הרבה יותר…
המון המון בריאות, שמחה ואהבה – מכולנו.
בת 94 במותה.
יהי זכרה ברוך.
*********
אסתר אמא לבועז, אילנה ותמר וסבתא לנכדים