חנן נולד בעיר ברסלאו בגרמניה להוריו אלפרידה ויוסף, אח צעיר ללוץ הבכור. הוא למד בבית ספר של הקהילה היהודית עד לסגירתו על ידי הנאצים לאחר "ליל הבדולח". היה חבר בתנועת הנוער "וורקלויטֶה" שמאוחר יותר התאחדה עם "השומר הצעיר".

בהיותו בן חמש-עשרה, בשנת ,1939 עלה לארץ ישראל במסגרת עלית הנוער והתחנך ב"נוער ב" בקיבוץ  שריד. מאוחר יותר היה חלק מהשלמת גדוד "השדה".

את חוה, שבאותה עת שהתה במשמר העמק, פגש חנן בסתיו 1947 כאשר בא למשמר העמק להרצאה של מאיר יערי.

בשנת 1948 הקימו חנן וחוה משפחה חמה ומלוכדת, ומאז נאמר שמם בשריד תמיד בנשימה אחת – חוה וחנן, כי תמיד היו יחד, בשעות הפנאי והעבודה בצאן וב"גמל".

באפריל 1948 השתתף חנן במערכה על משמר העמק עם חברים נוספים משריד.
לאורך חייו השתתף במלחמות ישראל, ממלחמת השחרור ועד מלחמת יום הכיפורים, תמיד בתפקיד של חובש.

שנים רבות עבד בדיר הצאן, טיפל בכבשים בהמון מסירות ואחריות. עבד בדיר עד שהדיר נסגר.

לאחר מכן הצטרף לצוות העובדים ב"גמל" ועבד בכיבוש אבנים. כאשר הוחלט שצריכים במפעל אחראי אבטחת איכות, נמצא חנן כאיש הנכון והמתאים לתפקיד.

אהבתו ותחביביו היו נתונים לטבע, למוסיקה ולארכיאולוגיה. לאחר שירדו הגשמים הראשונים היה יוצא לחפש את החרסים אותם חשף הגשם באזור שריד ותל שדוד, לרוב בליווי משפחתו.

הוא היה מעודכן בכל מאמר וגילוי חדש בתחום הארכיאולוגיה וביקר בכל אתר ארכיאולוגי שניתן לבקר בו.

אהב לפסל בעץ, באבן ובחמר מעורב בגרעין של אבני המשחזת שאותם היה שורף בתנור בין "אבני גמל". אהב מאוד ספרות והיה מדקלם לילדיו שירים של משוררים אותם זכר בעל פה.

היה מספר סיפורים שהמציא לילדיו ולילדי שריד, שאצלם היה עובד בתורנויות השבת.

וכשנתבקש ע"י הילדים לחזור לסיפור הקודם פעם נוספת, תמיד יצא סיפור מעט שונה כי תמיד הותאם לזמן ולמאזין הנלהב.

חנן היה כתובת לילדי וחברי שריד כמרפא בעלי חיים וציפורים שנפצעו או ננטשו. בכל זמן היה מוכן לעזור לילדים לטפל בחיות ובציפורים הפגועות.

שימש כתובת לאנשים רבים שהיו באים אליו לשפוך את לבם, לספר על בעיותיהם, להתייעץ. בסבלנות ובהמון הקשבה זכו לאוזן קשבת ולהתייחסות אופטימית, תמיד גילה הבנה והזדהות.

הלך מאיתנו בגיל 73, כאשר גברה עליו מחלתו.

*********

חנן השאיר אחריו את חוה אשתו ילדיו רענן, יעל, ורד וישי ונכדיו