12.5 – … יש רגעים קשים, שקשה לי מאוד, אבל אסור להתייאש…

19.5 – חשבתי היום להתחיל בתנופה גדולה את העבודה בתחנה, כי כעת החדר כבר מוכן וישנם תנאים לעבודה. במשך שלוש שעות הגיעו רק 7 אמהות… בשעה שש לא הגיעה אף אם לקורס. התירוץ שיש תיאטרון בערב. מאז שאני פה יש תמיד תירוץ בכדי לא לבוא. בכלל פה יש או חג, או שבת ואם לא זה, אז ערב חג או ערב שבת.

30.5 – כשהתקרבתי לברגן בלזן הרגשתי באפי את ריח הגופות הנשרפות. האנגלים השתדלו לטשטש את עקבות ההשמדה הנוראה. הם הרסו את המשרפה ואת המחנה כולו. ישנם שם כמה קברות אחים ועליהם כתוב באנגלית וגרמנית: פה קבורים 8000 גופות, פה קבורים 2500 גופות. מלבד זה אתה רואה מצבות בודדות. אלה העמידו אנשים לקרובים היקרים שלהם שהיו בברגן בלזן ולא חזרו משם. ישנה מצבה אחת גדולה, אבל היא לא מבטאה את הנורא שקרה פה. בוודאי יקימו שם במשך הזמן מין מצבה שהיא תשמש אזהרה לאנושות. בברגן בלזן שהפליטים גרים עכשיו, היה בית ספר של ה – s.s.   
התנאים שם טובים. מרחצאות, סינמה, ברכות שחיה, דירות טובות, גינות יפות. היהודים עוסקים במסחר. אומרים שישנם שם הרבה יהודים עשירים. הנשים מלובשות יפה, מטופלות, גם הגברים מתהלכים בבגדים טובים ונראים טוב. קשה להבין שאנשים שיצאו מהקבר ממש יכולים ככה לנהוג. ואולי, ככה הוא הטבע האמיתי של האדם. אולי זה כוח החיים של האדם? בכל אופן, נעשה לך קשה בלב כשאתה נפגש עם המציאות הזאת.

הכתיבה ביומן מסתיימת כעבור קרוב לשנה ב – 17.3.1948. כמה ימים קודם לכן שולחת צילה מכתב לחברים.

קסל – 14.3.1948
חברי היקרים.
אף פעם לא השתייכתי לאלה שכתבו הרבה, אבל עכשיו הכתיבה קשה פי כמה. מדי פעם מגיעה אלינו בשורת איוב חדשה ונראה שכל ביטוי הוא בנאלי לגבי האסון הגדול שפקד את ארצנו… עברו כבר חודשיים שאהרון[אגסי] היקר שלנו נפל. לא ניתן לי אפילו ללוות אותו בדרכו האחרונה עלי אדמות ואני שופכת את דמעותי על אדמת נכר. לפני עיני עומדת דמותו הרעננה והעליזה כמו שראיתי אותו בערב לפני נסיעתי כשהוא נכנס יחד עם מרים לחדרי, להיפרד ממני… לפני זמן מה ראינו בגרמניה את החזית והרגשנו שאנו מגויסים לשירות העם בגולה. עכשיו קשה מאוד להמשיך פה. ההיגיון אומר שאסור לנו לעזוב את שארית עמנו בגולה והלב נמשך הביתה – למשפחה, לחברים, לילדים ולארצנו. טרם הודיתי לכם בעד הספר "בת אדם" ששלחתם לי שי לחנוכה. זה היה בשבילי עידוד רב – ממש וויטמין לנפש בחורף הגרמני הקודר…

לעבודתי: עד כה הקימותי 6 תחנות טיפת חלב… הדרכתי אחיות גם בעבודה וגם על ידי הרצאות… אנו מעסיקים רופאים גרמניים וזאת פרשה לעצמה. אמנם אנו בוחרים ברופאים טובים, אבל אפשר לציין, שהרפואה בגרמניה בשפל המדרגה… הרופא הגרמני מוכן היום לעשות הכל, אפילו הפלה בחודש החמישי… יש לנו הרבה מקרים של רכיטיס [רככת] והמקרים הקשים ביותר הם בין הילדים של יהודי רומניה, שנדדו במשך חודשים רבים ממקום למקום. בין הילדים היותר גדולים יש הרבה שיניים מקולקלות, כינים וגם גרדת… יש לנו פה בגרמניה בין שארית הפליטה – 8000 נכים, בעלי מום וחולים כרוניים. כל אלה לא יוכלו להגר לארץ אחרת ונהיה נאלצים להעלות אותם ארצה, אלא שקודם צריך לרפא אותם וללמד אותם מקצוע לפי יכולתם… בשמחה רבה קיבלתי את הידיעה על הריבוי טבעי בקיבוצנו. נוספו הרבה בנינים ולול ארוך כזה. ממש לא אכיר את שריד בחוזרי. בקרוב תקבלו מתנה צנועה ממני: משקפת. הייתי רוצה שהיא תשמש את הילדים בטיולים ואת החברים בהצגות תיאטרון.
היו שלום חברי  
שלכם צילה

צילה רוזן לבית הלוי–הירש עלתה מצ’כוסלובקיה לארץ ישראל בשנת 1926 יחד עם חברה שלמה רוזנצוויג (רוזן). צילה ושלמה חברי קבוצת "ביברכה" נמנים על מייסדי קיבוץ שריד. 

לכתבות נוספות בסדרה לחצו כאן