כתבה נוספת (בקיצורים נדרשים) בעקבות "לוח השנים", חוברת לתיעוד האירועים החשובים בעולם, בארץ ובשריד, שכתב ישעיהו עריף בין השנים 1950 – 1933. [בסוגריים מרובעים הוספתי כמה
הערות הבהרה].
ישעיהו היה אדם צנוע ונחבא אל הכלים. הוא השתתף בכל שיחות הקיבוץ, אך תמיד ישב בשולי חדר האוכל, עם כובע הקסקט הנצחי על הראש ולא פצה את פיו. את מה שהיה לו לומר פרסם בכתביו הרבים. בדומה לחברים משכילים אחרים באותה עת, ביכר את עבודת הכפיים על פני כל עיסוק אחר, וברוב שנותיו בקיבוץ עבד כסנדלר.
המכתבים והצילומים באדיבות ארכיון שריד
שנת תש"ג – 1942 – 1943
המלחמה נמשכת. חילות הנאצים מתקרבים אל גבולות הארץ. אולם מתחילים לראות סימנים ראשונים של קץ מלחמת העולם. ובהקיץ עליה הקץ, יישבר לרסיסים אגרוף הברזל של כוחות השחור הנאציים, האכזריים עד לזוועה…
ובבוא היום ישובו אלינו חברינו החיילים, אשר יצאו לשדות הקרב לחרף את נפשם בעד חירות אדם ועם… [הכוונה היא לחברי שריד שהתגייסו לבריגדה].
ובשריד – זכינו השנה לקלוט ילדים פליטים, בודדים – נודדים, שבאו אלינו מעבר לים. הלא המה אודים מוצלים מאש תבערת העולם…
אשרינו כי זכינו לכך!
שנת תש"ד – 1943 – 1944
אכן כבר בוקעת ועולה קרן אור מתוך חשכת התמוטה והאבדון… אך בינתיים עמנו הולך ונשמד. ואם יפרח אביב השלום, מי יבוא במפקד?
ובארץ – רבבות אחים ואחיות, נוטרים וחיילים התייצבו בשער והיו לנו לעמוד אש, לכוח מגן ומחסה. להם ולנו תאיר זוהר גבורת עמי ברית המועצות, פועלים ואיכרים בצבא האדום, המנחיתים מהלומת מוות על ראש צפעוני הרשע…
ובשריד – גם השנה חתינו עוד אודים מוצלים, ניצוצות אחרונים שנפלטו ממוקדי הכיליון באירופה: קיבלנו קבוצת ילדים פליטים, ניצולי טרנסניסטריה, אשר הצילו את נפשם בהיותם מתפלשים שם בדרכים ללא בית וניזונים מסחי וזוהמה.
אספנו אותם באהבה ובשמחה אל ביתנו והחזרנו להם דמות אנוש וצלם אדם. [המדובר בבני קבוצת "אלומה", שהגיעו לשריד במסגרת עליית הנוער].
ועוד אור מאופל – בנינו בכורינו נתקבלו כחברים לקיבוץ.
"ובארץ …אספסוף ערבי משתולל בגבול תל אביב – יפו ובירושלים. גוברת הדריכות לקראת הבאות…
ואנחנו פה – גם בנו פגעה יד השלטון הזר. צבא בריטי מלווה בטנקים ומזויין בנשק רב, שם מצור על משקנו"
שנת תש"ה – 1944 – 1945
מעמק הבכא וגיא התופת בא אלינו פליט ראשון, אחד מני מיליונים אשר לא יבואו עוד… [יתכן, שהכוונה כאן היא לשלמה שדמי].
כל העולם חוגג את חג הניצחון ואנחנו בין החוגגים…
ובשריד – השנה הנחנו יסוד למפעל גדול: בונים אנו בית חינוך לדורות שלנו הבאים בעקבותינו…
שנת תש"ו – 1945 – 1946
הוחל המאבק של העם היושב בציון על חירותו וגאולתו. מחתרת ה"הגנה" פעילה בארץ… בתפוצות מארגנת היא את ההעפלה… גבר המאבק עם אוניות הצי הבריטי… המאבק הוא לחיים ומוות.
ובארץ …אספסוף ערבי משתולל בגבול תל אביב – יפו ובירושלים. גוברת הדריכות לקראת הבאות…
ואנחנו פה – גם בנו פגעה יד השלטון הזר. צבא בריטי מלווה בטנקים ומזויין בנשק רב, שם מצור על משקנו. פלש לתוך החצר, הטיל עוצר בית ואסר שלושים חברים משלנו והובילם למחנות ההסגר ברפיח… [הכוונה, כמובן, ל"שבת השחורה"].
והנה גם בימים אלה – אור מאופל: חזר אלינו מהחזית חבר חייל… [הכוונה לטורי כפרי, ראשון המשתחררים מהבריגדה היהודית]. אכן, עוד קודרים הם הימים, אולם קרן אור בוקעת מפעם לפעם…
שנת תש"ז – 1946 – 1947
בתנועה משיחית מסתורית, אשר לא ידענו עוד כמוה, מתגודדים המוני יהודים בתפוצות הגולה ונוהרים בדרכים לא דרכים, מתגוללים בתחנות רכבות ועל כל שביל – וכולם פניהם מועדות לארץ ישראל – ניצוץ אור תקוותם האחרונה…
…במחנות קפריסין עורכים העצורים היהודים הפגנות, ובאו לידי התנגשות עם חיילים בריטים…
ואנו פה – מפרפרים בין תקווה וייאוש. אך האמונה גוברת, כי יכול נוכל לכל הקמים עלינו.
שנת תש"ח – 1947 – 1948
מאחורי מבצעים נועזים של ההגנה במחתרת קם ומתלכד צבא ההגנה לישראל. נספחים אליו צעירים יהודים מכל תפוצות הגולה. דרוכים למערכה על חירות העם והארץ, מתייצבים הם כחומה מול אויבים שקמו עלינו מבפנים ומבחוץ. מאורעות היסטוריים וגורליים מתפתחים לעינינו בקצב מסחרר…
ואנחנו פה – קולטים את הידיעות תוך ציפייה וחרדה. שולחים חברים למערכה ומגינים על המקום. הדריכות רבה היא מאוד. מהרי מג'דל מצליפים הערבים עלינו יריות יומם ולילה. מגמתם היא לשתק את התחבורה בכביש הראשי עפולה – נהלל, והמה יורים גם לתוך החצר שלנו. יש והכדורים שורקים באוזני עוברים ושבים. בלילות עורכים חיילי ההגנה קרבות עם חיל המצב במג'דל.
שנת תש"ט – 1948 – 1949
אחרי המערכה בלטרון, משמר העמק, טול כרם ועוד – באה הפוגה ראשונה. ההתקפה המצרית על נגבה נשברה ונגמרה בתבוסה לאויב. צבא ההגנה לישראל כבש את לוד – באה הפוגה שניה.
סוף סוף הושלמה המלאכה. המלחמה נגמרה בניצחון היהודים… ניצלנו מחורבן והשמדה. המדינה מובטחת והשלום הושג במחיר דמים יקר מאוד…
ואנחנו פה – חברים שבים הביתה מגזרות המערכה השונות, ואנו שמחים לקראתם עד מאוד. רק שלושה לא יבואו, כי נפלו במערכה והם: אהרון אגסי, שמואל הילדסהיים ואריה פוגלמן. יהא זכרם חרות על לוח ליבנו עדי עד!
שנת תש"י – 1949 – 1950
ה"מלחמה הקרה" בין שני הגושים המתגוששים בזירה הבינלאומית, מחריפה והולכת. ומדינתנו הצעירה מתלבטת בקשיים עצומים תוך הגשמת חזון קיבוץ גלויות… אולם אויבינו המקיפים אותנו מכל צד מנפנפים מעל ראשינו באיום…
ובפנים הארץ, תהליך של התגבשות אבק האדם לעם… והנה, תוך לבטי יצירה והתגבשות מסתמן כאור מאופל המיליון הראשון לאוכלוסי ישראל במדינת ישראל. אנו תקווה, שאם גם יגברו הקשיים, המכשולים והסכנות, נוכל להם למרות הכל ועל אף הכל.
בשנה זו, ולא ידועה הסיבה לכך, מפסיק ישעיהו את כתיבת "לוח השנים".
לכתבות נוספות בסדרה לחצו כאן
