בלדה לחוזר קיבוץ….
עדיין לא התרגלתי למעמד החדש שלי – תושבת בקבוץ. מעמד בו אני שוכרת דירה, לא שייכת עד הסוף, מעמד ארעי משהו – והופ חלפו להן 6.5 שנים. עכשו חזרתי להיות חברת קבוץ – מעמד חדש או בעצם ישן שאותו אני הרבה יותר מכירה.
אז כן בלי ששמנו לב, או יותר נכון 6 שנים ישבנו וחיכינו וחיכינו וחיכינו שקבוץ שריד יחליט שהוא מחליט לקבל אותנו לחברות. עם בית בלי בית אבל מקבל אותנו בחזרה הביתה.

אני זוכרת ששנה אחרי שהגענו לשריד פסענו בשבילי הקבוץ, אני ושני ילדי, יהלי היה ממש קטן ופתאם הוא אמר לי: אמא את יודעת למה לשריד קוראים שריד? אני: למה? ויהלי ענה לי: כי צריך לשרוד כאן. אני הקשתי: ומה זה לשרוד? יהלי: להשתדל לא למות !
ואנחנו שרדנו והמשכנו להיות תושבים. נישלחה אלינו קריאה מטעם הקבוץ שנעשה היתכנות חברתית. עברה בי תחושה שזה הולך להיות "בילוי" של כמה שעות, אז הזמנתי את הדס חן ויחד נסענו לחיפה לאותו זוג דתיים מבוגר שנתן לנו שאלות לענות עליהן, תמונות לכתוב עליהן ופגישה עם פסיכולוג. היה קצת הזוי אבל חייבת להודות שממש ממש נהננו, כבר הרבה זמן הדס ואני לא יצאנו יחד ליום כייף שכזה. כשנכנסנו לאוטו בסיום המבחנים רבע שעה רק צחקנו על הארוע שזה עתה הסתיים.
עברה שנה ועוד שנה בנתיים גם נשלחנו לעבור היתכנות כלכלית, היתכנות פנסיונית, וועדת קבלה מטעם  הקבוץ ניפגשה איתנו ובפעם הראשונה בחיי זכיתי לדבר עם ג'רי- חבר קבוץ שאף פעם לא דיבר איתי. ההתרגשות הייתה הדדית כי למרבה ההפתעה גם עבורו זאת הייתה פעם ראשונה שהוא מדבר איתי.

הימים עברו גם החודשים והשנים- תינוקות נולדו, אנשים ניפטרו, בעלי תפקידים (בחלקם) התחלפו, חברי קבוץ ניסו לקדם עבורנו מהלכים, אם אינני טועה אפילו בחירות במדינה היו. קק"ל, מנהל, קשת מזרחית, שכונה כזאת שכונה אחרת ואנחנו נשארים תושבים. כשכבר ממש היינו עצובים וחלק מאיתנו מיואשים פתאם החל לעלות השחר. שחר של יום חדש. תהליך קבלתנו לחברות נהיה אמיתי ואחרי שישבנו לחתום על הספר (החוזה שלנו עם הקבוץ) ואחרי שנתנו צק להראות באמת כמה אנחנו רציניים ורוצים לחזור הביתה ולבנות כאן את ביתנו, הצביעו עלינו באספה.
אז כן – אסור להתייאש ומסתבר שוב שלפעמים חלומות מתגשמים. השמש לאיטה עולה בשמיים ומאירה לנו את היום החדש של היותנו חברי קבוץ. לפעמים השמש נעימה, לפעמים מסנוורת וצריך לשים כובע או משקפי שמש. לפעמים היא גם שורפת, אבל זאת דרכה של השמש, והכי חשוב היא תמיד מאירה!

היום אנחנו חוזרים הביתה אחרי הרבה שנים שחיינו במקומות אחרים וחיינו חיים אחרים. אני מאחלת לנו ולקבוץ שחזרתנו תתרום לקבוץ בכל היבט אפשרי, אני מאחלת לכולנו- ברוכים הבאים והחוזרים הביתה!

ענת חרמוני