ביברכה

תמונה של שריד 1928 - חברי קבוצת "אחווה" ו"ביברכה"

רבים נוטים לחשוב בטעות, שמקור השם ביברכה הוא בי – ברכה (בתוכי ברכה). אך לא כן הוא:
באביב שנת 1914 נוסדה בגרמניה ובאוסטרו – הונגריה, שצ’כיה היתה אז חלק ממנה, “ברית משוטטים יהודים בלאו ווייס”. זמן קצר לאחר מכן, פרצה מלחמת העולם הראשונה, אך לתנועת “בלאו ווייס” זה לא הפריע והיא המשיכה להתקיים גם בשנות המלחמה.

התכלית שלשמה הוקמה הייתה ל’שמור על הגחלת’, באפשרה לילדים היהודים פעולות צופיות, טיולים וספורט ופעילויות נוספות. 
המלחמה הנוראה הסתיימה. אביב העמים הגיע והצהרת בלפור, ומתנועת “בלאו וייס” מתפצל לו בשנת 1921 זרם חלוצי חדש. 
במערב צ’כיה מכריזה תנועה חדשה זו על עצמאותה, משנה את שמה ל”תכלת לבן”, ומחנכת להגשמה עצמית.

בחודש יוני שנת 1922 נפגשים תשעה חברים שהיו בהכשרה חקלאית בעיירה הקטנה ביבריך שבגרמניה ומעניקים את השם “ביברכה” לקבוצה, כדי שיזכיר לעולם ועד את מקום היווסדה. הקמת “ביברכה” הייתה הלכה למעשה, פרי המעבר של התנועה לחלוציות כיעד בלעדי. 
חברי הקבוצה מתכנסים כדי לחבר מצע, כיצד יגאלו מהמצב הקשה את עצמם, את בני עמם, ואם אפשר גם את כל האנושות כולה.

להלן חלק מהעקרונות שנרשמו על ידם במצע:
• אנחנו משרתים את הרעיון הציוני ומבקשים להגשימו על ידי המעשה שלנו.
• אנו נוקטים ביחס חיובי לעבודת כפיים ולמקצוע.
• הקבוצה מהווה יחידה מלוכדת אחת, אך לא מסתגרת ותחתור כדי להגיע להשתלבותה במסגרת רחבה יותר…
ההכרעה לראות בחלוציות יעד בלעדי הייתה מרחיקת לכת, נועזת ומחויבת המציאות, כאשר שולליה נאלצים לנטוש את התנועה ואת הקבוצה. 

רק שלושה מבין אותם תשעה החתומים על מצע הקבוצה נשארו כחברים בשריד עד שהלכו לעולמם והם:
ארווין פוגל הוא משה ציפור, טרודה (שטיינר) – מסריק ואמולדה צנטנר.
כאן המקום לציין, שחברי קבוצת “ביברכה” היו משוייכים למעמד הבינוני הגבוה של היהדות המתבוללת בצ’כיה, בני טובים דוברי גרמנית ובעלי השכלה רחבה, שחלקם עזב את הלימודים הגבוהים באוניברסיטה, כדי ליצור במו ידיהם, חיים חדשים.

בשנת 1924 עלו ראשוני הקבוצה ארצה והתיישבו במשק עזר קטן בעין גנים ליד
פתח תקווה. 
“המחנה של הקבוצה היה בפרדס של משפחת מוסינזון. צריף אחד בעל שלושה חדרים שימש מטבח, חדר אוכל וחדר שינה לבחורות… אחת מחברותינו, התחילה מיד עם בואה לטפל בעופות… קנינו מספר פרות, זוג בהמות עבודה (הפרדות ‘גוצקה ותרח’) וחכרנו שטח אדמה לגן ירקות,” כתב מנחם צנטנר. 

ועל כך כתב אבנר אבלס בזכרונותיו: “הלכתי דרך החולות (לא היה כביש) מחיפה לפתח תקווה – עין גנים… מתברר שהצ’כים (למעשה כולם יקים) מצאו להם עצה לחוסר העבודה… בעזרת כספים שאספו בצ’כיה שכרו חתיכת אדמה טובה… יוסף ולנר היה גנן מעולה. את החלב של הפרה, ירקות וביצים הובילו בעגלה קטנה עם חמור לתל אביב. 
הצטיין בעבודה זו אברהם צוקר שגם עזר בסנדלרות (שתה תמיד את הספירט שהחזיקו בסנדלריה למרות שהיה עבור נעליים!). 
… דיברו כמעט רק גרמנית ובערב שרו את השירים הגרמניים”… 

…”אך רצוננו להימצא בסביבה קיבוצית ואי היכולת של המשק הקטן לקלוט את כל העלייה שזרמה אז אלינו, הביאה אותנו לנטישת המשק שבין כה וכה היה במצב קשה… נדדנו לעפולה ומשם לחיפה. גרנו שם במחנה אוהלים ליד המושבה הגרמנית ועבדנו בייבוש מפרץ חיפה… 

בימים ההם בחורף 1927, כאשר כל קיומנו היה על כספי הסיוע, הופיעה לפנינו ההצעה להתאחד עם קבוצת “אחווה” שבכנייפס. קיבלנו הצעה זו בהתלהבות ובכל כוחנו התמסרנו למפעל… הוזמנו לפגישת הכרות עם “אחווה” לשריד בשבת אחת יפה. הבחורות הכינו עוגות צ’כיות טריות, חבית יין אדום קטנה מעץ, על עגלה. לא חיכינו לעגלות שהיו בדרך משריד לקחת אותנו ויצאנו עם זריחת השמש, לעלייה לשריד ברגל, עם גרמושקה וגיטרות בשירה כיאה לנוער תכלת לבן”… 

אך האיחוד בין שתי הקבוצות היה רצוף קשיים מנטליים וכלכליים.
הקושי החברתי שבהגשמת האיחוד התבטא בשוני המוצא של שתי הקבוצות – מזרח ומערב, ובעיקר ביחסה השלילי של קבוצת “ביברכה” להצטרפות קיבוץ הארצי שנוסד אז, או לכל גוף ארצי אחר.

שקולניק (לימים ראש הממשלה לוי אשכול), שהיה אז חבר המרכז החקלאי אמר בפגישה איתם בין יתר דבריו: …”אני באופן פרטי, אינני רואה פה מזיגה מתאימה בין שתי הקבוצות. זה מוזר שקבוצה בת 18 חברים (“אחווה”) תתאחד עם קבוצה הגדולה ממנה פי שניים (“ביברכה”). המצב שהיה פעם שקבוצות הרשו לעצמן לגדול כמה שרצו, לא יוכל לחזור”… 
וסיכם את דבריו: “אופי הקבוצות, שאלת התקציב ושאלת הקרקע עושות את האיחוד לבלתי אפשרי”…
אך למרות ההתנגדות והמכשולים הרבים יצא האיחוד לפועל וכבר בחודש מאי 1927, הגיעו חברי “ביברכה” לשריד, כאשר חלק מחברי הקבוצה שהיו למעלה מה”מיכסה המותרת” הועסקו בעבודת בניין בגניגר.

חלפו עוד כמה שנים של בירורים וויכוחים ממושכים, עד שבתחילת שנת 1931 מתקבלת החלטה כמעט פה אחד להצטרף לקיבוץ הארצי והחברים זוכים לקבל את ברכתו של מאיר יערי.

תמונה של שלמה רוזן עם הפרדות "גוצקה ותרח"
שלמה רוזן עם הפרדות "גוצקה ותרח"
תמונה של ארנסט פלשקס עם ה"קטרפילר" הראשון
ארנסט פלשקס עם ה"קטרפילר" הראשון

רבים מחברי הקבוצה עזבו את שריד במהלך השנים הראשונות, שהיו קשות ביותר מכל בחינה שהיא.

ואלה הם חברי קבוצת “ביברכה” שנשארו בשריד עד יום מותם:

אבנר אבלס
פרנצי אראלי – גולומביק
יוסף (פפו) פליקס
אברהם צוקר 
משה ציפור
טרודה מסריק
מנחם צנטנר                                   
גורה שליסר                                                                  
אמולדה צנטנר
צבי פומרנץ 

אריה אראלי
יוסף ולנר
ראובן ברומל
ארנסט פלשקס
גיזה פלשקס
פרידל שליסר
אולי ברק
זאב ברק
שלמה רוזן
שלמה וינטרברגר

מצטרפים: צילה רוזן, זושה פומרנץ, שפרה אבלס, חייקה ברומל, קוטי צוקר, גרטה אראלי, חיים מסריק

הכתבות בסידרה:

תמונה של חברי גדוד השדה

גדוד “השדה”

השלמת גדוד “השדה” הגיעה לשריד ב – 11.1943 לאחר הכשרה בקיבוץ בית אלפא. נפתח הפעם בכמה קטעים מוקדמים, שניתן בהחלט לכנותם – “עידן התמימות”, כולם

קראו עוד »
תמונה של חלק מחברי קיבוץ ה' נכנסים לראשונה בשערי שריד השנה 1941

מאם המושבות לשדות שבעמק

סיפורו של קיבוץ ארץ ישראלי ה’ | כתבה נוספת בסידרה. קיבוץ ה’ הורכב משלושה גופים עיקריים: חברת הנוער הראשונה (נוער א’), יוצאי תנועת “וורקלויטה” שעלו

קראו עוד »
תמונה של בונים את בריכת השחייה 1946

בריכת השחייה

בימים אלו ממש, כאשר תקנות שונות ומשונות צונחות עלינו מכול עבר, התבשרנו גם, שעקב מצבה הלא תקני של בריכת השחייה הוותיקה והאהובה שלנו, לא יאפשרו

קראו עוד »
תמונה של מנוחה בגורן שנת 1934

השלמת גדוד “הבונה”

חמש שנים ראשונות כבר עברו על המשק ולכלל ביסוס טרם הגיע. אותם הימים היה התקציב ההתיישבותי ניתן טיפין טיפין… כדי להתגבר על תקלה זו פנינו

קראו עוד »
תמונה של אוטובוס-ליריד-המזרח

שריד – 1934

לאחרונה נמצא בארכיון שלנו מכתב יפה ששלח יהודה שפיצן לטובה ציפור, כנראה בעת שנסעה לבקר את משה ציפור, שיצא לשליחות כלשהי בחו”ל. מן המכתב הארוך,

קראו עוד »
תמונה של שרטוט קו הנפט מכירכוכ שבעירק לחיפה

קו הנפט

בשנת 1927 התגלה שדה נפט ענקי ליד העיר כירכוך בצפון עיראק. כמה שנים אחר כך, בתחילת שנות השלושים של אותה המאה, ראתה הממשלה הבריטית חשיבות

קראו עוד »
תמונה של קבוצת "אחוה" בליטא - חורף 1920

בעקבות יומן “אחוה”

בעקבות נסיונותי להוציא את יומן “אחוה” לאור, הצלחתי ליצור קשר עם כמה בני משפחה, שהוריהם היו חברים בקבוצה, אך עזבו אותה במהלך שנות הנדודים הראשונות,

קראו עוד »
תמונה של שריד 1928 - חברי קבוצת "אחווה" ו"ביברכה"

ביברכה

רבים נוטים לחשוב בטעות, שמקור השם ביברכה הוא בי – ברכה (בתוכי ברכה). אך לא כן הוא:באביב שנת 1914 נוסדה בגרמניה ובאוסטרו – הונגריה, שצ’כיה

קראו עוד »
תמונה של חדר האוכל

מה שהיה הוא שיהיה…

באופן מקרי לגמרי, לקחתי בארכיון את כרך עלוני בשריד שבין השנים 1937 – 1934 ושליתי ממנו בפינצטה כמה קטעים משעשעים. ניקיון הכלים בחדר האוכל וניקיון החצר

קראו עוד »
תמונה של פתיחת-מי-מקורות-1941

הבו לנו מים, מים…..

מדי בוקר, כאשר אנו מתעוררים וקמים, אנו מצחצחים (בדרך כלל) שיניים. ואחר כך, לא בדיוק לפי הסדר הזה, מתגלחים, מתרחצים, שותים כוס קפה, רוחצים את

קראו עוד »

3 תגובות

  1. לאה לביב (29/01/2012) הגב

    תודה על הכתבה המעניינת. האם יש תאריכים על התמונות??? אני מניחה שיוסף דרנגר היה הצלם????

  2. דני (29/01/2012) הגב

    לאה שלום
    התאריך על גב התמונה הקבוצתית – שנת 1927. אך לא ברור אם הוא נכתב בזמן הצילום. הצלם אינו ידוע. יוסף דרנגר הגיע לשריד הרבה אחרי השלמת ביברכה, כך שהוא לא הצלם.

  3. אורה בר (12/02/2012) הגב

    רשימת חברי ביברכה

השארת תגובה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב google
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

טלפונים

לוח וידאו

ע. שירות

קלפי

חירום

ס. רכב

דרושים

טפסים

צוותים

רישום גשם

מדידה אחרונה 12/12/2019

מ״מ גשם ביממה האחרונה
סה״כ מ״מ גשם העונה
גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן