והפעם – על חדר האוכל שלנו בין השנים 1944 – 1926.
שאלת קיומו של חדר האוכל, איך, כמה, למי ולמה, ממשיכה להעסיק אותנו מפעם לפעם, גם בימים חמימים אלה של ראשית הסתיו – שנת 2012.
בחיטוטי הבלתי נלאים בארכיון שלנו, התקשיתי במקצת, במציאת חומר כתוב מהימים שלא ישובו עוד, אודות חדר האוכל והמטבח. אני בטוח שכתבו הרבה מאוד. ייתכן שפשוט צריך לנבור עוד הרבה יותר בעלוני "בשריד" ישנים ובפרוטוקולים של אספות קיבוץ מאותם ימים ולדוג מהם כתבות, מספרים והלכי רוח. אך מכיוון שהתעצלתי קצת הפעם, עשיתי לעצמי חיים קלים, ואני מביא בתחילה שני קטעים שנלקחו מהספר – "שריד – עשרים וחמש שנים לקיומה."
המטבח הראשון. [כתבה – טובה ציפור. השנה – 1926].
"…ארבעה חברים עלינו לגבעת כניפס ואני הייתי החברה היחידה ביניהם ותפקידי היה לנהל את המטבח. רק שני חדרים מוכנים היו בצריף הראשון ואחד מהם שימש מטבח וחדר אוכל כאחד. תקרה לא היתה לחדר הזה ובין חרכי הקירות אפשר היה לעקוב אחרי כל הנעשה בחוץ. גם רצפה לא היתה, אך כשטייחתי לכבוד שבת את הקרקע, היה נדמה לי שחדר אוכל יפה יותר אין בכל ארץ ישראל. התפריט העיקרי באותם זמנים היה מורכב מבצל מטוגן בשמן, שעועית, אפונה ועדשים… המנה העיקרית לארוחת הצהריים היתה דייסה או מרק עדשים עם כופתאות של סולת והחברים שיבחו את מאכלי, מכיוון שהמרק היה סמיך כהלכה ולא מים פושרים של סתם…"
חדר אוכל שלעולם הוא קטן. [כתבה רבקה חרמוני].
"…בצריף השלישי היה רק חדר אחד, ולאחר שהכניסו לתוכו מחיצת קרשים, הוא נהפך לחדר אוכל עם מטבח… ארוחת הצהריים לא תמיד היתה מוכנה בזמן. לא אומר שהבשר לא הספיק להתבשל כראוי, כיוון שבשר בכלל לא היינו אוכלים ולא משום שהיינו צמחונים, אלא פשוט משום שלא היה לנו במה לקנות, והיינו חייבים להסתפק בשעועית ובאפונה המבושלים בכל מיני צורות, שלוש פעמים ביום. והנה משעברו כל חברי "אחוה" מג'ינג'ר [גניגר] לכניפס, נעשה חדר אוכל זה צר להם והם החליטו להקים צריף מיוחד למטרה זו.
עד שבאו אנשי "ביברכה". [בשנת 1927]. עכשיו היה זה תורם שלהם לדאוג להרחבתו של חדר האוכל וצריף מיוחד הובא על ידם מחיפה והיה זה מטבח שלישי על אדמת שריד…"
"…משהובא הצריף הזה לשריד, היה נראה בעינינו כארמון לעומת חדר האוכל הקודם של קבוצת "אחוה."
היבנה סוף סוף חדר אוכל? [מתוך עלון "בשריד" – 22.12.1934]
"…חדר אוכל בנוי הכרח בל יגונה הוא עבורנו וזה בזמן הקרוב ביותר. צורך זה הנהו ודאי וודאי מן התכופים ביותר. ואמנם התחיל העניין לזוז מנקודת הקיפאון… עומד לרשות בנין חדר האוכל סך של קרוב ל – 500 לא"י. אך מאין יבוא היתר? ועדת המשק החליטה לפנות למהנדס לשם סידור תכנית יותר זולה מזו הקיימת. להעמיד את ההקצבה לחדר האוכל על 1000 לא"י במקום 1400 לא"י של התכנית הקיימת. זה כמובן יצניע באופן ניכר את התכנית… אולם גם לתכנית "הצנועה" חסרה עוד לפחות מחצית הסכום…לא נשאר כי אם לקוות לביצוע התכנית הזאת ולפי שעה לגשת לעבודות ההכנה… העיקר הוא, לא לדחות את השאלה לקרן זווית ולטפל בה בהתמדה ובמרץ…"
8.1.1938 (מתוך פרוטוקול אספת הקיבוץ)
"הוחלט לגשת תכף ומיד לבנין חדר האוכל ב – 22 קולות נגד 14."
העבודה (כתבה – חסיה נימרי – מתוך עלון "בשריד" – 1939)
"… אין כאן צורך להרבות בהסברות ותיאור המצב הקיים: הדברים היו ידועים ומורגשים במשך כל השנה. נשמעה הסיסמה: בכדי לעבור יום אחד במטבח מספיקה אחת שקוראים לה "אחראית", ואילו יתר עשרת העובדים – אותם אפשר להחליף יום יום. והתוצאה: התקציב סובל, אי סדר במטבח, ההגשה והשירות בלי מסירות ואחריות… על הקיבוץ לתקן את המצב ביסודו על ידי הקצבת סכום כסף למטבח שכל יסודותיו רעועים ולא מתאימים…"
(מתוך עלון "בשריד" – 25.10.1940)
"… בשנת ת"ש נגשנו בשנית, אך הפעם בהחלטה עקשנית ומאוחדת להקים את חדר האוכל. רבים הקשיים בהקמת בנין גדול, המחייב השקעות ניכרות בימי מלחמה דווקא, ולא פעם מכרסם הספק, האם נוכל להביא את הבנין לידי גמר בלי הפסקות נוספות. על כל פנים – תכנית הבניה בשריד לשנת תש"א – להקים ולגמור את חדר האוכל!" [את בניית חדר האוכל החדש החלו כבר בשנת 1937. שנתיים מאוחר יותר פרצה מלחמת העולם השנייה ועקב המצב הכספי הקשה בארץ בכלל ואצלנו בפרט, הפסיקו את הבנייה עד שנת 1940].
ברכה לפתיחת חדר האוכל החדש – 1942 (כתב – משה ציפור)
"שמחה היום בביתנו הקיבוצי. נולד לנו חדר אוכל. תקופת ההריון אשר קדמה ללידה, כלומר תקופת הבניין, ארכה אמנם כמעט אותו מספר שנים, שהריון רגיל אורך חודשים – אך הגענו עד הלום: תם ונשלם, קם והיה.
זו הפעם האחרונה שאנו מתכנסים בצריף חדר אוכל הישן, בו חיינו את חיינו 16 שנה… תחילתו של צריף זה במחנה קבוצת "ביברכה" שבחיפה, בקצה המושבה הגרמנית… שם רעבנו הרבה, עבדנו מעט והתקיימנו מסיוע… משם שמנו פעמינו ל"אחוה" – "כניפס," היא שריד… לכאן גם הבאנו איתנו את הצריף הזה, וכשהוקם מחדש בשריד חשבנו אותו לארמון…
נשמח כי הגענו עד הלום, נשמח בחלקנו על אפם ועל חמתם של היטלר ורומל.
נגיד שלום לצריפנו הנושן ונצעד קדימה לקראת הבנין החדש, בנין של חברה קיבוצית קומוניסטית[!!] על יסוד לאומי איתן!
פגישה ראשונה עם הקיבוץ ה"וותיק". (כתב איתן הלוי – השנה 1944)
"האוטובוס נעצר. שריד. יורדים כולם… נכנסים אנו לחדר האוכל ומיד תוקפת אותנו יראת הכבוד כאילו היינו מהלכים במוזיאון "רוקפלר" בירושלים.
אנו מהלכים על ראשי אצבעותינו, שלא לעורר רעש ולא ללכלך את הרצפה המבהיקה. אנו מתנהגים בנימוס כזה כפי שנהוג רק בסעודות פומביות בחצרות מלכים… בארוחת הערב כבר נראה חדר האוכל משהו יותר קטן וגם פחות "מצוחצח"…





הכתבות בסידרה:

גדוד "השדה"
השלמת גדוד "השדה" הגיעה לשריד ב – 11.1943 לאחר הכשרה בקיבוץ בית אלפא. נפתח הפעם בכמה קטעים מוקדמים, שניתן בהחלט לכנותם – "עידן התמימות", כולם

להיות או לא להיות – זו השאלה!
והפעם – על חדר האוכל שלנו בין השנים 1944 – 1926. שאלת קיומו של חדר האוכל, איך, כמה, למי ולמה, ממשיכה להעסיק אותנו מפעם לפעם, גם

מאם המושבות לשדות שבעמק
סיפורו של קיבוץ ארץ ישראלי ה' | כתבה נוספת בסידרה. קיבוץ ה' הורכב משלושה גופים עיקריים: חברת הנוער הראשונה (נוער א'), יוצאי תנועת "וורקלויטה" שעלו

בריכת השחייה
בימים אלו ממש, כאשר תקנות שונות ומשונות צונחות עלינו מכול עבר, התבשרנו גם, שעקב מצבה הלא תקני של בריכת השחייה הוותיקה והאהובה שלנו, לא יאפשרו

השלמת גדוד "הבונה"
חמש שנים ראשונות כבר עברו על המשק ולכלל ביסוס טרם הגיע. אותם הימים היה התקציב ההתיישבותי ניתן טיפין טיפין… כדי להתגבר על תקלה זו פנינו

שריד – 1934
לאחרונה נמצא בארכיון שלנו מכתב יפה ששלח יהודה שפיצן לטובה ציפור, כנראה בעת שנסעה לבקר את משה ציפור, שיצא לשליחות כלשהי בחו"ל. מן המכתב הארוך,

קו הנפט
בשנת 1927 התגלה שדה נפט ענקי ליד העיר כירכוך בצפון עיראק. כמה שנים אחר כך, בתחילת שנות השלושים של אותה המאה, ראתה הממשלה הבריטית חשיבות

בעקבות יומן "אחוה"
בעקבות נסיונותי להוציא את יומן "אחוה" לאור, הצלחתי ליצור קשר עם כמה בני משפחה, שהוריהם היו חברים בקבוצה, אך עזבו אותה במהלך שנות הנדודים הראשונות,

ביברכה
רבים נוטים לחשוב בטעות, שמקור השם ביברכה הוא בי – ברכה (בתוכי ברכה). אך לא כן הוא:באביב שנת 1914 נוסדה בגרמניה ובאוסטרו – הונגריה, שצ'כיה

מה שהיה הוא שיהיה…
באופן מקרי לגמרי, לקחתי בארכיון את כרך עלוני בשריד שבין השנים 1937 – 1934 ושליתי ממנו בפינצטה כמה קטעים משעשעים. ניקיון הכלים בחדר האוכל וניקיון החצר

עוד חוליה בשרשרת קיבוץ ג' – ד'
כל מי ששומע כיום את השם המוזר הזה, קיבוץ ג' – ד', שואל את עצמו בוודאי, מהו מקורו? וההסבר הוא פשוט למדי: החברים בהשלמה הזו

הבו לנו מים, מים…..
מדי בוקר, כאשר אנו מתעוררים וקמים, אנו מצחצחים (בדרך כלל) שיניים. ואחר כך, לא בדיוק לפי הסדר הזה, מתגלחים, מתרחצים, שותים כוס קפה, רוחצים את

השלמת "מלט" הגדולה בהשלמות שריד
שנות השלושים המוקדמות של המאה העשרים, היו שנים של גאות לתנועת ה"שומר הצעיר" ברומניה. מערים, עיירות וכפרים מכל קצווי רומניה, התקבצו ובאו עשרות צעירים יהודים שחלמו
4 תגובות
שוב מביא לנו דני פיסה של היסטוריה.
זמנים משתנים. תפיסות משתנות. מציאות משתנה. אלמנט יחיד חוזר שוב ושוב: "מהיכן נקח את הכסף?" פעם זה היה 400 לא"י ועתה 3 מליון ש"ח…
נמצא הכסף אז, יימצא גם היום.
שאלה לדני –
רגע, אז מי האישה הראשונה שהגיעה לשריד? טובה ציפור או רבקה חרמוני?
מי הייתה הראשונה?
רבקה חרמוני הייתה חברה בקבוצת אחווה לפני טובה ציפור. אלא שנולד לרבקה בן – עמינדב והיא נשארה איתו בגניגר כמו יתר האמהות. עברו כשישה חודשים מהיום שחמשת החברים הראשונים עלו על גבעת כניפס, עד שהתנאים איפשרו לשאר חברי הקבוצה להצטרף אליהם. (טובה הייתה בין חמשת הראשונים).
יכול להיות שאחת האמהות על המרפסת בכניסה לחדר אוכל היא חייקה פלגי עם בנה הבכור מאיר. כמה שהיא הייתה מאושרת אז.