אברהם בן בכור לאלה לבית לוי והוגו-חיים נולד ב- 13.2.1912 בעיר הגרמנית דויסבורג בחבל הרוהר. אח גדול לארווין ואילזה. האב עבד כזבן בחנות לבגדי גברים שהקים והאם עבדה לצדו. אמו שגדלה בבית מסורתי אהבה את המנהגים היהודים אך לא ממש הקפידה עליהם. בהגיעו למצוות החל אברהם ללמוד לקראת עלייתו לתורה עם מורה פרטי, דוקטור נוימרק, אשר הפך למנטור שלו. משם פיתח את הזיקה שלו ליהדות ומקורותיה.  בהמשך פנה ללימודי יהדות ואף הוסמך לרב. עד יומו האחרון המשיך לעסוק בחקר ההיסטוריה היהודית, מקרא, תיאולוגיה ופילוסופיה. לצד אלה נמשך לעיסוק במחקר הארכיאולוגי של ארץ ישראל ככלל ושל "שריד המקראית" בפרט.

בשנת 1930 כשהיה בן 18, התקבל לאוניברסיטת ברלין ללימודי פילוסופיה, מתמטיקה ושפות שמיות.  
ב- 1934, זמן קצר אחרי עליית השלטון הנאצי, נאלץ להפסיק את כל לימודיו האקדמיים. הוא פנה ללימודי היהדות בביה"ס הגבוה "חכמת ישראל" בברלין בו למדו זה לצד זה רבנים ומדענים. נטייתו האידאולוגית היתה לסוציאליזם ואחוות-הפועלים והוא אף ניסה להקים תנועת-פועלים-יהודית עם כמה מחבריו. יותר מאוחר הצטרף לתנועת ה"ורקלויטה". האמין בדרכה, הזדהה עם ערכיה, האמין בחיים בצוותא תוך עבודת האדמה, מה שקרב אותו לרעיון הקיבוץ והגשמתו.

בעת לימודי היהדות פגש את הִילְדה (הילדגרד) ברטה לבית דויטשלנד. תלמידה מצטיינת שכבר לימדה כאסיסטנטית באותו ביה"ס. הם נישאו בשנת 1935. את בנם הבכור איבדו כמה חודשים לאחר לידתו.   
ב- 30.8.1936 נולדה בתם נעמי.

עם התגברות פעולות האיבה נגד יהודים, כשהעולם הלך וסגר עליהם מכל צד, שלחו את בתם הפעוטה נעמי ב"טרנספורט-הילדים" לאנגליה, למשפחה מאמצת. בשלהי 1939 הצליחו אברהם והילדה לצאת מגרמניה, לאסוף את בתם מהמשפחה המאמצת הנאמנה והמשיכו לפלשתינה. היעד היה קיבוץ "הזורע", הקיבוץ אותו הקימו חבריו לתנועה מברלין כשנתיים קודם לכן. קליטתם בקיבוץ לא עלתה יפה והמשפחה נאלצה לעבור לירושלים. שם נולד בנם דניאל (דני). אברהם התפרנס מהוראת שפות, אנגלית וערבית, ליחידים וקבוצות וגם עבד כנוטר תחת המשטר האנגלי. הוא לא ויתר על חלומו להגשמה עצמית בקיבוץ. אשתו נעתרה לו בתנאי שיהיה להם עוד ילד.

בספטמבר 1945 הגיעה המשפחה לשריד. אברהם נתקבל לשמחתו כמורה ב"מוסד החינוכי" שזה עתה הוקם בקיבוץ, אשתו היתה בהריון (עם תאומים), נעמי בת התשע נקלטה בקב' "עופר", ודני הפעוט בן השלוש, שסימני פיגור קלים החלו ניכרים בו, הצטרף לבית הילדים.     

חייו של אברהם לא היו קלים. מיד עם בואם לשריד נמצא שהילדה חולה בשחפת במצב מתקדם. במשך שנה שלמה היתה מאושפזת בסנטוריום, שם נולדו התאומים. לרוע המזל, מחלתה הדביקה אותם והם נפטרו סמוך ללידה, דבר שהחיש גם את מותה.  
והבן דני שנולד פגוע נזקק לטיפול מיוחד מחוץ לקיבוץ, עובר ממוסד אחד למשנהו ככל שמצבו מחמיר. עד יום מותו של דני (בגיל 40) היה אברהם מסור לו בכל מאודו. מקפיד לבקרו מדי שבוע במקומות השונים בהם שהה. מיטלטל באוטובוסים בכל מזג אוויר, ומביאו בכל חג לשהות עמו בקיבוץ.          
על גורל הוריו ואחותו, שכנראה סבלה מפיגור קל, לא הרבה אברהם לדבר. עם עליית הנאציזם הוחרמה חנות הבגדים שהיתה בבעלות הוריו. משניטל מהם מקור פרנסתם עברו ממקום למקום. האב עסק בכל הבא ליד והאם עבדה כסוכנת נוסעת למכירת בגדים וכובעים. בנדודיהם הגיעו עד לוקסמבורג שהיתה עדיין ניטרלית, עד שידם של הנאצים הגיעה גם לשם. ידוע שמשם הם נלקחו והוצאו להורג אך נסיבות מותם ומקום מותם אינם ידועים.      
אחיו ארווין שרד את השואה. לאחר המלחמה הגיע לארה"ב והתגורר בשיקגו.

בשנת 1948 הביא אברהם לשריד את אלישבע לבית לוי אותה הכיר עוד מברלין כשהיה בא לביתה המהודר ללמד אותה ואת בני משפחתה את השפה העברית לפני מלחמת העולם השניה. את מה שעבר עליה בשואה, מתארת בתה אווה ברוסטר בספרה "נעלמו באפלה".         
שעות רבות הקדיש אברהם לתרגום הספר המתאר את תולדות חייה של אווה כולל כליאתה ועינויה בידי הגסטפו, אחר כך את תקופת היותה עם אמה אלישבע באושוויץ-בירקנאו, את "צעדת המוות" ואת הבריחה יחדיו מן הרכבת האחרונה אל החופש. בתחושת שליחות היה אברהם רוכן שעות ארוכות על דפי הספר, מחפש את המילים הנכונות ביותר שתתארנה את הזוועות.

אלישבע שהיתה אחות במקצועה עבדה במסירות כחובשת בקיבוץ. הם חיו יחדיו עד יום פטירתה באוקטובר 1989.       

זמן לא רב אחר כך נישא לאסתר צנטנר. גננת במקצועה.

מיום בואו לקיבוץ עסק בהוראה, במוסד החינוכי המקומי. לימד אנגלית, ערבית, תנ"ך, היסטוריה ומתמטיקה גבוהה. לצד ההוראה עבד בספריית הקיבוץ. לימד גם בסמינר "אורנים". כאשר נסגר המוסד המקומי והועבר לבית הספר האזורי "עמקים" היה אברהם בין מקימי הספרייה שם, ובה עבד עד סוף ימיו. הוא היה "אנציקלופדיה מהלכת" בכל נושא אך בעיקר ביהדות, פילוסופיה, היסטוריה, ספרות והשפה העברית. לעתים תכופות היו מתקשרים אליו לשאול לפירוש או מילה שחסרה להשלמת פתרון תשבץ. ובפיו תמיד התשובה!     
התעניינותו רחבת האופקים הביאה אותו לעסוק בתרגום מאמרים, ספרים ואף שירה מגרמנית ואנגלית. הוא לימד את עצמו איטלקית ורוסית עד כדי שליטה בדיבור וכתיבה.     
בנוסף היה חבר ב"חברה לחקירת ארץ ישראל ועתיקותיה" ואף עבד בחפירות. היה מוזמן להרצות בכנסים של החברה לחקר המקרא. גם לבית הנשיא הוזמן. כתב ותרגם מאמרים בנושאי ארכיאולוגיה ותרם מידיעותיו הרבות גם לאוסף הארכיאולוגי בשריד.           
זכורים חרוזיו ההיתוליים במסיבות וחגים והשתתפותו העליזה בחגי פורים תמיד מוכן עם תחפושת מקורית לתחרות התחפושות ועם "פיליטון" שכתב.     
בשנותיו האחרונות החל אברהם כותב את סיפור חייו – "מהלך חיים". הכתיבה העסיקה אותו, העניקה לו מטרה להשלים, וטעם נוסף לחיים.

מגיל צעיר קרא לעצמו אברם. כחלק מצניעותו או באקט של התרסה ביקש גם מאתנו שנוציא את האות ה"א משמו ונקרא לו אברם. העדיף את השם הפחות יומרני. אבל זה לא קרה, המשכנו לקרוא לו אברהם כי זה מי שהוא היה.

בן 86 במותו.

יהי זכרו ברוך

*********

אברהם אבא לנעמי ודני