הִילְדָה, בת בכורה לאילזה והרטוויג דוייטשלנד, נולדה ב- 2.6.1908 בברלין שטגליץ. אחות גדולה לרוזמרי שנולדה 11 שנים אחריה. אחיה שנולד כשהיתה הילדה בת ארבע נפטר בהיותו בן שנתיים.
הִילדה היתה תלמידה מבריקה. ניגנה בכינור ובפסנתר. במשפחה קיימו ערבי מוזיקה בהם היא ניגנה בכינור ואמה בפסנתר. את לימודיה באוניברסיטת ברלין סיימה בהצטיינות. היא היתה אסיסטנטית הוראה בבית הספר הגבוה ללימודי יהדות בברלין כשהכירה את אברהם וולף שהיה שם סטודנט והם נישאו ב-1935 . בנם הבכור נפטר מספר חודשים לאחר לידתו.
ב- 30.8.1936 נולדה בתם נעמי.

בתחילת 1939, עם התגברות כוחה של המפלגה הנאצית בגרמניה אשר הצרה את צעדיהם של היהודים, ועם ריבוי מעשי האלימות, שלחו הִילדה ואברהם את בתם נעמי לאנגליה ב"טרנספורט הילדים" (Kinder Transport). שם אומצה נעמי על ידי משפחה בשם קסטל – ((Castel.

בשלהי אותה שנה, 1939, הצליחו הִילדה ואברהם לצאת מגרמניה ברגע האחרון. הם הפליגו לאנגליה אל נעמי, אספו אותה ועלו לארץ ישראל / פלשתינה. עם בואם הצטרפו לקיבוץ הזורע שנוסד זה לא מכבר על ידי חבריו של אברהם לתנועת ה"וורקלויטה". לדאבונו של אברהם לא אושרה קבלתם כחברי קיבוץ  והם נאלצו לעזוב והתיישבו בירושלים.

ב- 21.6.1943 נולד בנם דניאל (דני). דני נולד עם פגם אשר עצר – עם הזמן – את התפתחותו וחרץ את גורלו להיפרד ממשפחתו ולחיות במוסדות שונים. הוא נפטר בהיותו בן 40.

בספטמבר 1945 הגיעה משפחת וולף לשריד בעקבות חלומו העיקש של אברהם לחיות בקיבוץ. הוא התקבל כמורה במוסד החינוכי המקומי אשר זה עתה נפתח, ללמד את מקצועות ההומניסטיקה. נעמי נקלטה בקבוצת "עופר" ודני השתלב בפעוטון. הִילְדָה היתה בתחילתו של הריון עם תאומים. בבדיקות רפואיות שגרתיות שעשו בני המשפחה בהגיעם לקיבוץ התגלתה אצלה מחלת השחפת והיא נצטוותה על בידוד מוחלט. תחילה שכבה בחדרם אשר בצריף עד שהועברה לסנטוריום בישוב רמות השבים. מצבה הוחמר והתאומים שנולדו לא שרדו, נדבקו אף הם במחלה ונפטרו סמוך ללידתם, דבר שהחיש את מותה.

ב- 12.3.1946 נפטרה מותירה אחריה בעל כואב, בת נבוכה המסתירה את דמעותיה-כאבה, ובן פעוט שאינו מכיר, אינו זוכר, אינו יודע את אמו, תלוי על צווארו של אב מסור ומיוסר, וחברי קיבוץ אשר לא ידעוה.

נעמי וולף

יהי זכרה ברוך

*********

הילדה אמא לנעמי ודני