ויסבוך מנדל (מנחם)

בן גיטל ועזריאל

נולד ב- 25.5.1911 בעיר מרקולשט בבסרביה

עלה לארץ בשנת 1932

הצטרף לקיבוץ שריד בשנת 1934 עם השלמת "מלט"

נפטר ב- 28.5.1997

מנדל נולד בעיירה התוססת מרקולשט בבסרביה, אז חבל ארץ ברומניה. בעיירה שכמחצית מאוכלוסייתה יהודית היתה אוירה יהודית ציונית ובתי כנסת רבים. האב חינך את ילדיו ברוח יהודית ציונית ושלח את מנדל ללמוד בבית הספר היהודי "גימנסיה הרצליה" שבו למד גם אחיו ביירש (דב). בגיל צעיר הצטרף מנדל לתנועת השומר הצעיר ושם עוצבה דרכו להיות חלוץ בארץ ישראל.

עם עלייתו ארצה, ב- 1932, ויתר מתוך הכרה על המשך לימודים גבוהים והניח בצד שאיפות אישיות. הוא השתייך לדור שדבק ברעיון הציוני ובחר להיות חלוץ ולהגשים בקיבוץ. בתחילת דרכו בארץ הגיע עם אחדים מחברי קבוצתו, "מלט", לחדרה, שם הם הכשירו עצמם במקצועות שונים לקראת הקמת קיבוץ עצמאי. בסופו של דבר הם חברו לשאר חברי "מלט" שישבו אז בנס ציונה ממתינים להחלטת המוסדות המיישבים.

בשנת 1934 הגיע מנדל לשריד עם השלמת "מלט" ואיתו לאה, אותה הכיר עוד בעיירה מרקולשט. קבוצת "מלט" הביאה לשריד תנופה גדולה בתחומי התרבות והספורט, משחקי כדורעף, תחרויות ריצה והתעמלות. מנדל הצטיין על המתח והמקבילים, וילדי הקיבוץ צפו בו בהתפעלות.

מאז הגיעו לשריד היה מנדל איש עבודה ומעשה. תחילה עבד בפלחה, עם צמד פרידות, בחריש, בקציר ובדייש. גם באורוות הסוסים עבד, ובמסגרייה. היה גם אחראי על משק המים שדאג לאספקת מים קרים וחמים בשריד מימי בראשית שבהם היו מבעירים אש מתחת למכונת הכביסה כדי להרתיח את הכבסים, דרך דוד הקיטור הראשון, שאברהם צוקר הביא בשנות הארבעים מאמריקה, ועד להתקנת דוד הקיטור הגדול שסיפק מים חמים למכבסה, למטבח ולבית התינוקות.

למנדל ולאה לא היו ילדים משלהם, אך רצה הגורל ובעצם ימי מלחמת השחרור, שני בניו של דב, אחיו של מנדל, שנתייתמו מאימם נשלחו להתחנך בשריד. משה השתלב בקבוצת "לפיד" ורמי בקבוצת "זית", ומנדל ולאה גידלו אותם כילדיהם לכל דבר. הבית התמלא בשמחה ונעים היה לבקר בו.

ערב פרוץ מלחמת "ששת הימים" נפל רמי, קצין מילואים, במוצב ה"סוסיתא".

בשנים מאוחרות, עם הגיל המתקדם והפחתה בשעות עבודה, מצא מנדל במסגרייה פינה משלו ועסק בתיקון אופניים לשמחת כל חברי וילדי הקיבוץ. עד שבאו ימים קשים של חולי וחולשה, של מעבר ל"בית הבריאות" והסתגלות למצב החדש. עם זאת, נותר מנדל אדם אופטימי בעל חוש הומור דבר שהקל עליו לקבל מציאות חדשה זו.

סיפור היחד שלהם, השותפות והרעות עם לאה, נמשך מאז ימי נעוריהם במרקולשט ועד פטירתו.

בן 86 במותו

יהי זכרו ברוך

*********

 

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן