לאה, בת שנייה לבלומה ואשר, נולדה ב- 15.1.1912 בעיירה מרקולשט בבסרביה, אז חבל ארץ ברומניה. את פרנסתו מצא האב כסוחר בדברי סדקית והאם נשארה בבית לגדל את שתי בנותיה. לאה למדה בבית הספר היהודי. מגיל צעיר הלכה לפעולות בקן השומר הצעיר שם התגבשה זיקתה הציונית. בהיותה בת עשרים עלתה עם אחדים מחבריה לארץ ישראל. תחילה הם התיישבו בחדרה חולמים להקים קיבוץ עצמאי, אך בסופו של דבר הצטרפו בשנת 1934 במסגרת קבוצת "מלט" להשלים את קיבוץ שריד.

לאה, בחורה יפיפייה, חייכנית ושמחה קשרה את חייה עם מנדל ויסבוך, אותו הכירה כנערה צעירה בעיירה מרקולשט, ביחד הם הלכו לפעולות השומר הצעיר וביחד עלו ארצה.

זמן קצר אחרי בואה לשריד נשלחה ללמוד טיפול בתינוקות "בהדסה" ירושלים. בשובה החלה לעבוד בבית התינוקות בקיבוץ. היתה זו עבודה מקצועית ותובענית. במדים צחורים ומעומלנים ובהקפדה על ניקיון והיגיינה. תחת ידיה היה בית התינוקות מבריק בניקיונו ובריחו הסטרילי. "סטרילי" גם ביחסים שבין ההורים לילדיהם – על המותר והאסור בין כותלי בית התינוקות.

במבט לאחור נראים הכללים שהיו נהוגים אז נוקשים ומחמירים, אך באותם זמנים הסמכות הכמעט בלעדית היתה נתונה בידיה של מטפלת התינוקות "המקצועית" וההורים סמכו עליה. לאה אהבה את עבודתה מאוד והתמידה בה לאורך שנים. בראיון שעשו עימה לעלון הקיבוץ בהיותה בת 75, סיפרה:

"התהלכתי בבית התינוקות כמו בהיכל קודש, העבודה, גם היא היה בה משהו מהקדושה. כל תינוק החזקתי ביד, רחצתי וחיתלתי אותו, שקלתי האכלתי אותו ואף אימצתי אותו ללבי… על השיטה ועל המשתמע ממנה לא ערערנו באותם הימים. גם לא הרגשתי ברע שאני עושה לאמהות. האמנו שאנחנו עושים את הטוב ביותר לילדים, בתנאים של אותם ימים.

בית הילדים היה תמיד פאר הבתים, בהשוואה למגורי החברים… ההשגחה, האכפתיות לבריאותו ולנוחותו של התינוק היו בראש דאגתה של מטפלת התינוקות ועדות לכך תמצאו בעשרות תצלומים בהם אני מחזיקה את בני טיפוחי בזרועותיי."

לאורך השנים נאספו בביתה של לאה אלבומים רבים עם תמונות הילדים בהם טיפלה. אלו ניתנו לה בהוקרה ומזכרת עם הקדשות חמות:

– ללאה, שליווית אותנו בצעדים הראשונים בהוקרה

 – ללאה, בתודה ובהוקרה בעד המסירות והאהבה

 – ללאה, בעד טיפולך המסור בנו קבלי את פרצופינו

 – ללאה וזאת לך כשי

    וברכות אין די

    והטיפו שנותיך מור

    ובאופקך אך אור

ללאה לא היו ילדים משלה. היא ומנדל היו חשוכי ילדים. לאחר מלחמת השחרור נוספו לביתם שני אחייניו של מנדל, ילדיהם של דב וחיה ויסבוך – משה בן ה-13 ורמי בן ה-8 לאחר שאמם נפטרה. הם גדלו בשריד והיו להם כבנים לכל דבר. ערב מלחמת ששת הימים נפל רמי בעת שירות מילואים במוצב הסוסיתא. היתה זו מכה קשה ללאה ומנדל.

לימים עברה לעבוד בקומונה, בתיקון בגדים. בתור הובי אהבה לסרוג ולרקום. מאז מותו של מנדל העיקה עליה מאוד תחושת הבדידות. את הוריה איבדה בשואה, בפוגרום שעשו הגויים ביהודי מרקולשט. אחותה הצליחה לברוח מבעוד מועד ושרדה. בשנותיה האחרונות היתה לאה מרותקת לכורסא, אך הראש נותר צלול.

היא נפטרה בסמוך ליום הולדתה ה-88.

יהי זכרה ברוך

*********