וישניוב הרצל

בן אטל וזוסיה

נולד ב- 8.9.1918 בקרמניץ, פולין

עלה לארץ בשנת 1934

הצטרף לקיבוץ שריד בשנת 1941

במסגרת השלמת קיבוץ א”י ה’

נפטר ב- 14.2.1989

הרצל בן אטל וזוסיה וישניוב נולד בשלהי מלחמת העולם הראשונה בעיר קרמניץ בפולין. אמו היתה עקרת בית ואביו היה סוחר. כשהיה בן עשר הצטרף לקן השומר הצעיר בעיר. כשסיים שבע כיתות בבית הספר העממי הלך לבית ספר מקצועי ושם למד במשך שנתיים את מקצוע המסגרות. בהיותו בן 16 עלה ארצה, לחיפה, בעקבות אחיו הבכור, פסח. בחיפה הצטרף לקן השומר הצעיר ונמנה עם חבורת הנערים שחידשו את פעולתו  של הקן בעיר. שם מצא את ביתו השני. כדי להתפרנס למד הרצל את מקצוע השרברבות בבניין. לצד העבודה שמר על קשר עם חבריו בקן, לא ויתר על הפעולות, על המפגשים החברתיים, על ערבי התרבות. היה קל רגליים ותמיד ראשון במעגל הרוקדים.

בשנת 1939, כשקיבוץ ארץ-ישראלי ה’ החל להתגבש בפתח תקווה, הצטרפו אליו גם חברי “גדוד עין שמר” מקן השומר הצעיר בחיפה, וביניהם הרצל. בתקופת ההכשרה בפתח תקווה הכיר את שפרה לבית אפרתי, בת לראשוני העיר.

בארץ היו אז ימים קשים של אבטלה ומאבק עם בעלי פרדסים על עבודה עברית. הקושי במציאת פרנסה היה מייאש והרצל החליט להתגייס ל”הגנה”. הוא היה נוטר במשמר הרכבות, שמנע מפורעים ערבים לחבל ברכבות ובפסים.

בשלהי 1941 הגיעו הרצל ושפרה לקיבוץ שריד במסגרת “השלמת קיבוץ ה”. זמן קצר לאחר בואם, ב- 1942, על רקע עברו ב”הגנה” נענה הרצל לבקשת המוסדות והתגייס לבריגדה היהודית שפעלה במסגרת הצבא הבריטי. במשך ארבע שנים שירת באיטליה ובמצרים. ב-1946 השתחרר מהשירות וחזר לשריד. בלי קושי הסתגל לחיי הקיבוץ, ושמח על החיים השלווים בחיק משפחתו. שלושה ילדים נולדו לשפרה והרצל במהלך השנים: נירה, רותי ויאיר.

בשנת 1947, גויס שוב ל”הגנה” כדי לשמש מדריך בבית ספר לקצינים. כשפרצה מלחמת השחרור לקח חלק במערכה על ירושלים ובקרבות בצפון הארץ.

בשובו לקיבוץ נבחר להיות מרכז הבניין. שנים רבות היה מרכז הבניין וככזה ידע לשמור על יחסים טובים עם החברים שנזקקו לעזרתו כבעל תפקיד. איש אדיב ומסביר פנים, טיפח קשרי ידידות עם פועלי הבניין ועם הקבלנים, מתעניין בשלומם ובשלום בני ביתם.

ב- 27.1.1976 פקד אותו ואת שפרה אסון נורא – בנם יאיר נהרג בעת שרותו הצבאי.

גם באבלו הכבד וגם כשבריאותו נפגעה לא ויתר והתמיד בעבודתו. מבלי להתחשב במגבלותיו הגופניות המשיך לטפס על סולמות ופיגומים ולעלות על גגות. את שעות אחר הצהריים הקדיש למשפחתו ולטיפוח הגינה שליד ביתו – שותל, גוזם, אוסף את אגוזי הפקאן שנשרו על הארץ עבור העוגות של שפרה. שם, בגינה גם נדם לבו.

יהי זכרו ברוך!

*********

הרצל אבא לנירה, רותי ויאיר וסבא לנכדים

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן