זינה זיסמן

זיסמן (קוטשר) זינה

בת חנה ושמעיה

נולדה ב- 31.8.1913 בעיר קרמניץ בפולין

עלתה לארץ בשנת 1933

הצטרפה לקיבוץ שריד

בשנת 1934

עם השלמת “מלט”

נפטרה ב- 15.11.1984

זינה בת חנה ושמעיה נולדה ב- 31.8.1913 בעיר קרמניץ, אז בשטח רוסיה הצארית. הצעירה מבין חמשת ילדי המשפחה. הוריה היו שומרי מצוות ואוהבי ארץ ישראל.  הם השתייכו למעמד הבינוני ובית ההארחה שהיה בבעלותם פרנס אותם בכבוד. דאגתם העיקרית של ההורים היתה להנחיל לילדיהם השכלה ודעת. את בנם הבכור שלחו ללמוד בגימנסיה בעיר קישינב, שם הוא הושפע מאוד מהאווירה הציונית ושאף להמשיך את לימודיו בארץ ישראל, בגימנסיה הרצליה. תחילה התנגדו לכך ההורים, אך לבסוף נעתרו וכל המשפחה החליטה לעלות ארצה.

ב- 1914, כשזינה היתה בת שנה, עלתה המשפחה על סיפונה של אוניה שהפליגה למזרח התיכון. בעודם בלב ים פרצה מלחמת העולם הראשונה. המלחמה הורגשה גם בים. עקב מרדף אחר אוניות אויב עלתה אונייתם על שרטון. חלפו שבועיים עד שאוניית מלחמה חילצה אותם והם המשיכו בדרכם. כשעגנה האוניה ביפו התקבלו העולים בהתלהבות רבה. כל תושבי העיר ועסקניה באו לברכם. משפחתה של זינה שוכנה בדירה בנוה צדק. האב החל לחפש עבודה, אחיה התקבלו ללימודים בבית ספר ובגימנסיה הרצליה, אחותה חסיה הלכה לגן הילדים “אליאנס” וזינה טופלה באהבה על ידי כולם.

ההשתרשות בארץ נקטעה אחרי זמן קצר. בעיצומה של המלחמה ציווה המושל הטורקי, ג’מאל פאשה, לגרש מהארץ את כל האזרחים הזרים. יחס השלטון התורכי ליהודים, בעיקר ממוצא רוסי, היה עוין והם נחשדו כנתיני אויב. אקט הגירוש נעשה באכזריות רבה. הנשים והילדים הובאו לנמל וגורשו לאירופה והגברים, ובתוכם אביה של זינה, נלקחו בשבי.  בסופו של מסע מטלטל הגיעו אמה של זינה ושאר ילדיה לעיר קישינב שבה התגוררו הוריה ואחיותיה של האם. האב שוחרר מהשבי והצטרף אליהם כעבור חצי שנה.  בקישינב החלו בני המשפחה להקים את ביתם מחדש. האב מצא עבודה כמורה לעברית והאם, בעלת ידי זהב, עזרה גם היא בפרנסת המשפחה, אך מצבם הכלכלי היה קשה.

זינה התחילה ללמוד בבית ספר ולאחר מכן בגימנסיה העברית. בשנים שבאו לאחר מלחמת העולם הראשונה, שגשגה בכל אירופה, וברומניה בפרט, התנועה הלאומית הציונית ושלוחותיה. זינה נטלה בהן חלק פעיל מאד, תחילה בתנועת “מכבי” ואח”כ ב”השומר הצעיר”. היתה מדריכה, השתתפה במחנות קיץ, בכנסים ובוועידות. תמיד ערה למתרחש, תמיד בלב העניינים.

אמה נפטרה בטרם עת, אחיה עזבו את הבית והלכו כל אחד לדרכו, אחותה חסיה עלתה לארץ ישראל וזינה נשארה להדריך בתנועת השומר הצעיר ולטפל באביה.

ב- 1933 עלתה ארצה, למשק הפועלות בשכונת בורוכוב שם קיבלה הכשרה חקלאית. לעתים רחוקות היתה מגיעה בימי שבת ל”גבעת מיכאל”, לבקר את חבריה מקיבוץ “מלט”, שרבים מהם הכירה עוד מתקופת נעוריה בקישינב.

ב- 1934, כשחברי השלמת “מלט” הצטרפו לקיבוץ שריד הגיעה איתם גם זינה. כעבור זמן קצר נישאה למנדל זיסמן, אף הוא מחברי “מלט”. לאורך השנים עסקה בתחומי טיפול שונים “טיפול חולים”, מטפלת בבתי ילדים.
מ- 1944 עד 1947 נמנתה על הצוות החינוכי של “נוער ג” – “חושלים”, נערים שהגיעו לקיבוץ ממקומות שונים והיא בעלת אוזן קשבת וחיוך נעים הצליחה להגיע ללבותיהם הכואבים של הנערים. היתה להם כמו אמא.

בראשית שנות החמישים נשלחה ללמוד סייעות שיניים. שנים רבות עבדה לצד רופאי השיניים בקיבוץ לאחר מכן עבדה במתפרה. פעמיים נבחרה לרכז את ועדת הבריאות. היא ניחנה בתבונת כפיים וחוש אסטטי מפותח. אלו באו לביטוי בעבודתה במתפרת הקיבוץ. תודות לתכונותיה הקימה, ביחד עם בתיה פרידמן, וניהלה את “מחסן התלבושות” בשריד – מוסד משמעותי באותם ימים ראשונים בהן רוב המופעים וההצגות היו “מתוצרת עצמית”. גם “נשף פורים”, שהתקיים מדי שנה, היה לקוח קבוע במחסן.

זינה נפטרה לאחר מחלה ממארת עמה התמודדה באומץ לב ואצילות נפש.

יהי זכרה ברוך.

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן