השו נולד באחוזה חקלאית שהיתה בבעלות משפחתו בסמוך לעיר טורקה, מצדו השני של נהר סטרי. בן למלכה (לבית שיינפלד, נצר למשפחת רבנים) ולאליעזר, ואח צעיר למשה, חיים, אהרון והדסה. היה לו עוד אח, שנולד אחריו, ונפטר בגיל 9.

השו, ילד יפה עם עיני תכלת ותלתלי זהב, גדל בבית יהודי שבו כל הבנים נשלחו ל"חיידר" כבר מגיל צעיר, ולכן היה ידען ובקיא בארון הספרים היהודי. בבית, ביניהם, דיברו בני המשפחה ביידיש, ב"חיידר" למדו עברית ומחוץ לבית שלטו הגרמנית והפולנית, והוא ידע את השפות הללו על בוריין.

במלחמת העולם הראשונה גויס האב לצבא והאם, כמו רבים מתושבי העיר, ברחה עם ילדיה רגע לפני פלישת הרוסים. הם הגיעו להונגריה ומשם ברכבת לווינה, אך מכיוון שלא הורשו לרדת מהרכבת המשיכו לצ'כיה. הם חיו כפליטים בשולי העיר פילזן והשו למד בבית הספר לילדי הפליטים. בתום המלחמה הם שבו לאחוזה לגלות שביתם נהרס והם נותרו חסרי כל.
בלית ברירה עברו להתגורר בעיר טורקה, שסופחה לפולין בתום המלחמה.
לא ידוע מתי נפטר אחיו הצעיר של השו, באלו נסיבות והיכן נקבר. גם האם נפטרה וכל שידוע שהיה זה לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה.

בהיותו בן 13 הצטרף השו לתנועת ה"שומר הצעיר" שם התוודע לרעיון הציוני ולהגשמה החלוצית בארץ ישראל. כשבגר חבר לשורות "החלוץ" ולקראת עלייתו ארצה יצא להכשרה חקלאית שנמשכה שלוש שנים. בין לבין גויס לשירות צבאי של שנה וחצי בחיל הרגלים הפולני.

במאי 1931 הגיע ארצה על סיפונה של האנייה "סיני" היישר לקיבוץ ג'- ד' שישב אז בנס- ציונה. תחילה עבד בעבודות חקלאות מזדמנות, אך בשל הידע הרב שלו בחקלאות, ידיו הזריזות וחוכמתו התבלט תוך זמן קצר כעובד אדמה מצטיין וזכה לקבל עבודה בפרדסי הסביבה בתקופה בה העדיפו שאת העבודה בפרדסים יעשו ערבים, שנחשבו לבקיאים ויותר מנוסים.

בחודש דצמבר 1932 הצטרף עם חברי קבוצתו ג'- ד' להשלים את קיבוץ שריד. בשריד עבד כרפתן וכנוטע – לאחר שנפגע מבעיטה של פר עבר לעבוד בנוי. מכיוון שניחן בתבונת כפיים  עסק גם במקצועות הבניין כטייח וסתת אומן. (יתכן וגם היום ניתן למצוא בקיבוצנו קירות אבן מסותת וגדרות נוי מעשה ידיו). 

ב- 1935 עלתה בעקבותיו  אחותו הדסה. כעבור זמן קצר גמלה בלבו ההחלטה להביא ארצה גם את אביו ואחֵיו. הוא לקח חופשה בת שנתיים מהקיבוץ ויצא לעבוד במשק החקלאי "עין שרה" כדי לצבור סכום כסף שיאפשר לו להעלותם. אך לרוע המזל אישורי העלייה התמהמהו להגיע והמגבלות והאיסורים נערמו זה על גבי זה וגבהו עד שכבר לא היה ניתן לעשות דבר.
אביו ושלושת אחיו, חלקם עם משפחות משל עצמם, נספו כולם בשואה.
ב"עין שרה" פגש את מרגיט לבית ברכר ובשנת 1937 הם נישאו ובהמשך הקימו את ביתם בשריד.

השו נמנה עם עובדי "הנוי" הראשונים בשריד. גנן בנשמתו עם ידי זהב ובעל חוש ליופי. ככזה הוא התמנה למזכיר של ארגון הגננים הארצי ובהמשך הקים את המשתלה בשריד, ואף ניהל אותה. לאחר מכן היה ממקימי "חוות יזרעם" – חווה חקלאית בנגב הצפוני.
בזכות בקיאותו וניסיונו הרב בענפי הצומח נקרא לנהל את המחלקה למשתלות במרכז החקלאי, תפקיד אותו מילא במשך שנים רבות. במסגרת זו  עזר, הדריך וייעץ למשקים. תרומתו לפתוח ענף המשתלות בארץ היתה רבה וזיכתה אותו בהערכה מצד כל הארגונים המקצועיים, מוסדות ממשלתיים, מפעלים וגורמים פרטיים. הוא תרם מהידע שלו גם למוסדות מדעיים במחקרים שערכו בפיתוח זנים חדשים בארץ.

הוא היה אדם חושב, יצירתי ורחב אופקים שניחן בשקט נפשי,

יציבות ובטחון פנימי אותם הקרין באהבתו  אלינו, ילדיו

*********

השו אבא לדוד, מלכה, גדעון, שבי ומרים וסבא לנכדים