יחיאלי זאב (ולול)

בן פרומה ומיכאל-יחיאל שכטר

נולד ב – 17.2.1912 בעיר רדאוץ (בוקובינה) ברומניה

עלה לארץ בשנת 1933 לנס ציונה

הצטרף לקיבוץ שריד בשנת 1934 עם השלמת “מלט”

נפטר ב –  20.11.1958

ולול גדל בבית דתי מאד שהיה גם בית ציוני. המשפחה היתה ענייה והפרנסה קשה, אבל ההורים דאגו לחינוך הילדים. בגלל היותם אדוקים לא נשלחו הילדים לבית ספר כללי, אלא למדו עם מורים פרטיים. ולול נחשב “תלמיד חכם” ואף יועד לרבנות. כשנפתחו בתי ספר עבריים על ידי התנועה הציונית נשלח ללמוד בהם. שם למד עברית על בוריה וגם על הציונות והצטרף לתנועת השומר הצעיר. כל חמשת ילדי המשפחה הצטרפו לתנועות נוער חלוציות וכשעלו לארץ, הלכו כולם לקיבוצים.

ב”שומר הצעיר” ולול היה מדריך וחבר בהנהגה. בשנת 1933 עלה לארץ עם קבוצת “מלט” להכשרה בנס ציונה, ואיתם הצטרף להשלמת קיבוץ שריד בשנת 1934.

סלי, שאותה הכיר עוד בתנועה ברומניה, עלתה בעקבותיו ויחד הקימו משפחה בשריד.

“בבואו למשק ראה אומנותו כנהג. עמדו ומסרו לידיו את הקלה שבמכוניות שעל שום קלותה וקלקלתה כינוה בשם ‘שמנדריק’. לימים עלה אותו ‘שמנדריק’ לגדולה משהטילו עליו תפקידי בטחון והיה מסיע את הגפירים (הנוטרים) אנשי המשמר-הנע למארביהם” (מרדכי אמיתי). יותר מאוחר נבחר ולול להיות נהג ב”אגד” מטעם הקיבוץ שהחזיק במניה של החברה. כשהוחלט בקיבוץ שיעבוד בצאן, קיבל את הדין למרות התנגדותו. שנים רבות עבד בצאן והיה גם מרכז הענף.

ולול היה דמות בולטת בחיי התרבות בשריד, במיוחד בהצגות ובחגים – כרוז בחגים, קריין במסיבות, שחקן אופי בהצגות החובבים – הרוח החיה בהופעות הלהקה. הוא היה בין אלה שהחזירו לקיבוץ את המסורת היהודית, במתכונתה החילונית, כמו למשל לחגוג את “ליל הסדר”, ויזם את חג הקציר ואת ראש השנה לאילנות.

“…. קיץ 1934. באתי עם זוג פרדות למשמר העמק, להביא את אחרוני קיבוץ “מלט” שעסקו אז בבניין המוסד החינוכי במשמר העמק – לביתם בשריד. על העגלה בין יתר הנוסעים, בחור צנום ושחור, בעל בלורית פרועה שקולו אינו פוסק מדיבור ושיר… לימים חזרנו ונפגשנו בלהקת החובבים המקומית. כל מאורע בקיבוץ – הלהקה משתדלת לתת לו ביטוי. החזרות נערכות לפעמים במחסן התבואות, לפעמים בבית המדגרות, בחשאי, לבל תשופנו עין זר. אנו מתלבטים מה צורה ותוכן נשווה לחגים ולמסיבות שלנו. מחפשים את הסינתזה בין החדש לישן וולול, שחונך על ברכי המסורת היהודית ושאב מערכיה – במרכז העניינים.

… והנה ימים ולילות בספריית הקיבוץ. ולול הוא האחראי למדור העברי. האהבה לספר, וביחוד לספר העברי באה כאן לידי ביטוי. מדקלם הוא בעל פה פרקים שלמים מביאליק, יל”ג, מאפו, אך כשהוא מגיע למנדלי ולשלום-עליכם, שוב אין מעצור לשטף דיבורו והוא מתחיל לספר זכרונות מאז היותו ילד בן חמש ואביו עוטפו בטלית ונושאו לחדר ללמוד תורה. …”  

(יעקב פלור)

 

ולול מילא תפקידים מרכזיים בקיבוץ ומחוצה לו. היה סדרן עבודה וגזבר ופעיל בתנועה – במחלקת העלייה והקליטה בקיבוץ הארצי. מכל תפקידיו חזר תמיד אל עבודתו בצאן.

בתום תקופת הגזברות, במסיבה שערכו לו גזברי המשקים האחרים הרבו לדבר בשבחו, עזרתו בשעת מצוקה ובעיקר על חוש ההומור הנפלא שלו שעזר לו להיחלץ ממצבים מביכים,  והוא, שהיה קצת נבוך אמר “כמה נעים לשמוע דברי הספד בעודך בחיים”, ולא ידע כמה מהר תהיה נבואתו אמת.

הוא נפטר באופן פתאומי בגיל 46 בהיותו עם העדר במרעה.

 

*********

ולול אבא ליגאל, ליעל ולמיכל

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן