סלי נולדה למשפחה זעיר בורגנית, מתבוללת, בת אמצעית בין שני בנים – מרדכי הבכור ופילו הצעיר. להורים היתה חנות מכולת בעיר ובית גדול עם חצר.

למרות התנגדות ההורים הצטרפה לתנועת השומר הצעיר ובגיל 16 כבר היתה מדריכה בתנועה. לפני העליה לארץ היתה ארבעה חודשים בהכשרה.

כדי לממן את עליתה של סלי לארץ ולצייד אותה בכל הדרוש, מכרו ההורים את הבית והמשפחה עברה לגור עם הסבתא בבית שהיה גדול יותר.

סלי לא העלתה בדעתה, שנסיעתה ארצה תהיה הפרידה האחרונה מהוריה ומאחיה הבכור,  שניספו בשואה. אחיה הצעיר, ניצל, עלה ארצה והצטרף לקיבוץ רשפים.

באפריל 1934 עלתה ארצה יחד עם חברי "מלט", והצטרפה אליהם לגבעת מיכאל שבנס ציונה. כשהקבוצה הוגדרה כהשלמה לקיבוץ שריד היתה סלי איתם. עוד בקן קשרה קשרי ידידות קרובה עם ולול, אך רק לאחר עליתם הקימו את משפחתם בשריד.

סלי הצטרפה לקיבוץ בעקבות ולול, אהבת נעוריה, אבל לא היתה מהאידיאליסטים. היתה יותר אישה של בית ומשפחה, טיפחה את ביתה למרות שהיה צנוע – ודאגה לילדיה.

סלי, כמו יתר החברים, עבדה קשה בכל מקום: בשדה, בקטיף ובענפי השירות – עד שבשל בעיות בריאות עברה לעבוד במתפרה. על עבודתה במתפרה היתה אומרת: "מזלי הוא שאני אוהבת את העבודה שהיא בעת ובעונה אחת גם ההובי שלי". היו לה ידי זהב, כמו שאומרים, והיא עשתה הרבה דברים בבית, כמו תיקים ונעלי בית לילדים. היא סרגה את הסוודרים הכי יפים בקיבוץ וחברות רבות היו באות לקבל עצה והדרכה.

בגיל 45 התאלמנה סלי עם מותו הפתאומי של ולול.

אחרי 11 שנים התקשרה עם חנוך שחם לפרק ב' בחיים, אבל בשנותיה האחרונות היתה לבד.

מותו הפתאומי של יגאל בנה בגיל צעיר יחסית, היה בשבילה מכה קשה וכאב שנשאה איתה עד יום מותה.

*********

סלי אמא ליגאל, ליעל ולמיכל וסבתא לשמונה נכדים ונינה אחת

ועכשיו אולי טוב יותר

במקום בו כל הזכרונות,

במקום בו כל המלאכים, שלא ראית

שרים שירים ולא בוכים קינות.

ועכשיו אולי יותר טוב               

במקום בו התחילו חיים חדשים

נסגר מעגל חיים-                                   

ועכשיו את יכולה להתאחד עם אהובים.

                                              (מתוך שיר הספד של הנכדה עדי)