הדסה, הנצ'יה כפי שנקראה בפי הוריה שרה ופנחס זילבר, נולדה בטרנופול אשר בגליציה. בת יחידה אחרי ארבעה בנים – דוד, אברהם, שלמה ושרגא. האב היה סוחר והאם גידלה את חמשת ילדיה.

בת שש החלה הולכת לבית הספר. היא סיימה שבע כיתות בית ספר עממי ועוד חמש כיתות בבית הספר העברי ובהמשך למדה שנה אחת בבית ספר למסחר.

בהיותה בת 11 הצטרפה לתנועת "השומר הצעיר" – טיולים בחיק הטבע, שירים וסיפורים מארץ ישראל, שיחות וויכוחים בפעולות הקן, שם גיבשה את דרכה הרעיונית. 

כבחורה צעירה יצאה עם קבוצת חלוצים להכשרה חקלאית בת שנה באחד הכפרים. בשנת 1931 עלתה לארץ ישראל והצטרפה לחברי קיבוץ ג'-ד' ששהו אז באופן זמני בנס ציונה.

את משפחתה לא ראתה יותר. אביה, אמה וארבעת אחיה נספו בשואה.

בשלהי 1932, הגיעה עם חברי קבוצת ג'-ד' להשלים את קיבוץ שריד. כאן מצאה את ביתה, הקימה משפחה עם משה כהנא (ביגלאיזן), אותו הכירה עוד בטרנופול, ונולדו להם גיורא, תלמה וצביה.

סיפוק רב מצאה הדסה בעבודתה במטעים. כל עץ היה בעיניה בעל נשמה משלו וצורה משלו.

ברוח זו, טיפחה גם גינת פרחים ליד ביתה ושמחה לחלק פרחים לכול אחד.

מדי שבוע במוצאי שבת בשעה הקבועה עלתה בנתיב שבין הדשאים אל חדר האוכל לשיחת הקיבוץ. היא היתה ערה לכל הנעשה בקיבוץ, בארץ, בתנועה. בשלהי שנות החמישים, כשהגיעו לקיבוץ עולים חדשים מעליית גומולקה נרתמה לסייע בקליטתם.

ביחסיה עם אנשים טמונים היו רגשי ידידות עמוקים ונכונות להושיט יד, להקשיב ולעזור ככול יכולתה. כל זה בא לידי ביטוי גם במשפחתה אותה כה אהבה.

היא היתה אוהבת אדם ואופטימית באופייה. ידעה לברור את הגרעין היותר טוב מתוך הקש והתבן, את האור מתוך הצל.

בטרם עת נפטרה, בת 55, לאחר מחלה קשה.

יהי זכרה ברוך

*********

הדסה אמא לגיורא, תלמה וצביה וסבתא לנכדים