משה בן יפה שיינדל וזאב ביגלאייזן נולד בטרנופול אשר בגליציה, סמוך לגבול הרוסי. אח לאברהם, דבורה ומאשה. האב היה נגר והאם עקרת בית.

כשהיה בן שמונה מתה אמו. אחותו דבורה מתה בילדותה מהכשת נחש, ומאשה היגרה לאמריקה. לאחר פטירת האם נישא האב בשנית.

כשהיה משה בן 14 הפסיק את לימודיו ונרתם לעזור לאביו בפרנסת המשפחה. עבד כשולייה של חייט. עוד קודם לכן הצטרף לקן השומר הצעיר בעיר, וכשנוסד קיבוץ ג'-ד' נמנה עם ראשוני חבריו.

בינואר 1930, לאחר הכשרה בת שנתיים במסגרת "החלוץ", עלה לארץ ישראל והתיישב עם חבריו בנס ציונה, שם הם עבדו בייבוש ביצות.

בשנת 1932 הצטרף משה לקיבוץ שריד במסגרת השלמת ג-ד. יחד איתו הגיעה גם הדסה לבית זילבר אותה הכיר עוד בטרנופול. הם הקימו בית ונולדו להם גיורא, תלמה וצביה.

ראשית עבודתו בקיבוץ כעגלון, כפלח – זורע וקוצר, מגובב ומערם את השחת. בראשית שנות החמישים יצא עם היוגבים של שריד לעבד את אדמות הנגב. עם התפתחות המיכון החקלאי עבד כטרקטוריסט מושך קומביין, במקצרות ובמאלמות התירס. ידיו ברוכות היו בכל.

בחורפים כשהתמעטה עבודת השדה ועם השנים החולפות, כשבריאותו נחלשה, עבר לעבוד במוסך, בתיקון מכונות חקלאיות והכנתן לקראת עונת החריש, הזריעה והקציר.

לאורך השנים מילא תפקידים שונים. היה "המוכתר" של הקיבוץ בימי המנדט הבריטי וקיים קשר הדוק וידידותי עם השכנים הערבים שישבו בכפרים הסמוכים לשריד. במהרה למד לדבר ערבית וביתם של הדסה ומשה היה פתוח לקראתם תמיד.

בקיץ 1961 איבד את רעייתו האהובה הדסה לאחר מחלה קשה. מותה הותיר אותו עם כאב עליו התקשה להתגבר עד מותו שלו.

בהיותו בן 70 נפגש עם אחותו מאשה לאחר עשרות שנים שלא ידעו זה על זו.

מספר גיורא, הבן: במקרה, בנסיעה לארה"ב שערכה דוז'ה רוזנפלד, חברת שריד, היא סיפרה שם על חבריה בקיבוץ ואז התגלה ששני האחים חיים ב"קצוות העולם".

משה היה מהחלוצים. אדם אכפתי ושותף להתוויית הדרך. את צורת החיים בקיבוץ מצא כטובה והצודקת ביותר על אף הבעיות האנושיות שהיו בה.

נפטר בגיל 78.

יהי זכרו ברוך

*********

משה אבא לגיורא, תלמה וצביה וסבא לנכדים