דוליו נולד ב- 18.12.1905 בצ'רנוביץ כשעוד היתה חלק מהקיסרות האוסטרו-הונגרית. בן בכור לחנה ויעקב דב, אח גדול לאהרון (טורי) וצבי. האב היה מנהל עבודה באחוזה. הבית היה יהודי מסורתי ומגיל ארבע עד גיל שש למד דוליו בחֵיידר. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נמלטה המשפחה מצ'רנוביץ, נדדה מספר שנים ברחבי מזרח אירופה ושבה אל העיר רק כשהמלחמה תמה והעיר כבר עברה לידיים רומניות.

בשנת 1920, בהיותו בן 15 הגיע דרך "מכבי" לתנועת השומר הצעיר, לקן צ'רנוביץ. תחילה היה ראש קבוצה אחר כך ראש פלוגה ובהמשך ראש גדוד כמו גם חבר בהנהגה המקומית וחבר בהנהגה הארצית. הוא היה גם אחראי על תחום הספורט וההתעמלות לא רק בקן צ'רנוביץ אלא גם בכל ארבע מושבות הקיץ שהשתתף בהן.

ב- 1926 עזב את צ'רנוביץ ועבר לווינה עם הבטחה מפורשת מצד ההנהגה הראשית שתוך חצי שנה יקבל סרטיפיקט לעלייה לארץ ישראל, אולם הבריטים נעלו את שערי הארץ ודוליו נשאר תקוע בווינה. הוא נכנס לעבוד בקן השומר הצעיר בווינה, היה ראש קבוצה, ראש גדוד, רכז הקן ורכז ההנהגה הראשית באוסטריה. בתקופה זו ניהל שתי "מושבות-קיץ" ו"מושבת-חורף" אחת ושימש במשך שנתיים כרכז "מרכז החלוץ" באוסטריה.

לאחר שלוש שנים בווינה עלה דוליו ארצה היישר אל קיבוץ ג', שישב בבת גלים, חיפה. היה זה שבועיים לפני הפילוג. הוא לא שעה להפצרותיו של חברו בן-אהרון ללכת עם הפלג שלו אלא בחר ללכת עם "הנאמנים לתנועה". דוליו עבד בייבוש ביצות, בסבלות בנמל, בבית החרושת "שמן" ובחציבה ובנייה בהדר הכרמל.

ב- 1933 עלו חברי קיבוץ ג' להתיישבות קבע בעמק חפר להקים את קיבוץ מעברות ודוליו בין המקימים. בשנת 1939 נישא לליזה לבית דניאל, חברת קיבוץ מעברות, גרושה ואם לרותי בת החמש. בנובמבר אותה שנה נולדו לדוליו וליזה התאומים, דוד ושי.

בחודש ינואר 1948 נולדה בתם הצעירה, צילה (צילק'ה).

עוד קודם לכן, בשנת 1943 עזבו דוליו וליזה את קיבוץ מעברות והצטרפו לקיבוץ שריד בו גר אחיו של דוליו, אהרון (טורי), חבר הקיבוץ מאז 1931. כשדוליו ומשפחתו הגיעו לשריד טורי היה מגויס לבריגדה היהודית במסגרת הצבא הבריטי. מאירופה שלח מכתבים עם תיאורים קשים וביניהם הגיעה גם בשורה משמחת "צבי בריא ושלם. שירת בצבא האדום, 16 חודש בחזית. נכנס עם הראשונים לברלין". טורי השתחרר בשנת 1946 ושב לקיבוצו. ב- 1947 הצטרף לשריד גם האח השלישי, צבי.

בשריד עבד דוליו בפלחה ונהג על המשאית של הקיבוץ. כעבור כשנה מיום בואו נשלח לסמינר מדריכים בירושלים ועם שובו השתלב במערכת החינוך כמדריך של חברות נוער: "החושלים" (1945) "גאולים" (1948) "שיבולים" (1950). היה רכז הקניות הראשון של הקיבוץ, נהג בטנדר של "גמל" ועבד במטבח. בתחנתו האחרונה עבד בהנהלת חשבונות.

במהלך השנים כיהן מספר פעמים כמרכז ועדת תרבות ומספר פעמים כרכז צוות פסח. ריכז גם את ועדת חינוך ואת ועדת ספורט. היה חבר מזכירות הקיבוץ והיוזם והמבצע של הקמת אולם הספורט בשריד. נושא הספורט היה קרוב ללבו עוד בגולה ומאז עלותו ארצה טיפח את הפעילות הספורטיבית ובעיקר את ענף הכדורעף. שנים רבות היה פעיל כחבר בוועדה הארצית, כשופט וכרכז איגוד שופטי הכדורעף. תרגם וערך מספר פעמים את חוקת הכדורעף הארצית. כחבר במוסדות העליונים של ההתאחדות לספורט השתתף בקונגרס בינלאומי בצ'כוסלובקיה וגם בקונגרס של הפדרציה העולמית של הכדורעף שהתקיים בזמן האולימפיאדה במונטריאול. עמד בראש המשלחת לאליפות העולם שהתקיימה בסופיה, בולגריה ועוד.

בשריד היה אחראי לקבוצת הכדורעף המקומית בימי הזוהר שלה. את בניו, דוד ושי, הדביק ב"חיידק", וב- 1958 הם הובילו את קבוצת הכדורעף של הפועל שריד לזכייה באליפות המדינה.

יחד עם פעולתו  רבת השנים במוסדות הספורט הקים גם שני מפעלי חינוך: ביחד עם שולמית טובין משריד את בית הספר לחינוך מיוחד "קישון" ברמת דוד, ובעזרת טושק ממזרע את בית הספר למבוגרים ב"אוהל שרה".  בגיל 74 חזר ללמוד יהדות, במסגרת "מכללת "אורנים" ובהמשך הקים את החוג ליהדות בשריד. עבורו היה החוג ליהדות גולת הכותרת של פעילותו החינוכית והוא טיפח אותו במשך עשר שנים.

דוליו נפטר ב- 5.7.1992, ארבעה חודשים לאחר לכתה של ליזה.

איש חינוך ותרבות.

יהיה זכרו ברוך

*********

דוליו אבא לדוד, שי וצילק'ה וסב לנכדים