תמונה של לביא ארנה

לביא (לורבֶּר) ארנה

בת רחל ויהושע

נולדה ב- 12.4.1915 בעיר צ’רנוביץ ברומניה

עלתה לארץ בשלהי 1933

הצטרפה לקיבוץ שריד בשנת 1934

עם השלמת “מלט”

נפטרה ב- 27.5.1994

ארנה נולדה בעיר צ’רנוביץ שבבוקובינה, הצעירה מבין שלוש בנות משפחת לורבר, אחות לדורה ופּיצ’וּ. אביה, יהושע, היה אדם מסורתי. בבעלותו היתה נגרייה והמשפחה היתה מבוססת מבחינה כלכלית. בית המשפחה היה בית גדול מוקף גן עצי פרי. הבנות דיברו ביניהן גרמנית, וההורים, ביניהם ועם הבנות, דיברו בדרך כלל יידיש.

באותם ימים צ’רנוביץ היתה חלק מהאימפריה האוסטרו-הונגרית ותושביה, בעיקר היהודים, ראו עצמם גם לאחר סיפוחה של בוקובינה לרומניה (1918) כנושאי התרבות הגרמנית.

מרכז העיר היה בעיקרו יהודי והחיים היהודיים היו ערים מאוד מבחינה חברתית ותרבותית. כמעט כל המפלגות הציוניות והלא ציוניות היו מיוצגות בעיר, לרבות תנועות הנוער שהגדולה והבולטת שבהן היתה “השומר הצעיר”.

בגיל צעיר הצטרפה ארנה לתנועת השומר הצעיר בעקבות אחותה האמצעית. בקן היא הכירה את גרישה כשהיה מדריך של קבוצת בנות שביניהן גם ארנה ואחותה. אך קשרי החברות ביניהם נוצרו מאוחר יותר כשהוא נשלח לעבוד בהנהגה הראשית בבוקרשט – בעיקר קשרי מכתבים עד לעלייתם ארצה בדצמבר 1933.

עם בואם ארצה הצטרפו ארנה וגרישה לחבריהם בקיבוץ “מלט” ששהו אז בנס ציונה, ויחד איתם הם הגיעו ביולי 1934 להשלים את קיבוץ שריד.

ב- 1936 נבחרו ארנה וגרישה להיות מדריכי חברת הנוער הראשונה מגרמניה (“נוער א”) שהגיעה לשריד. זאת היתה קבוצה של נערים ונערות בני 15 ו- 16 שעלו ארצה במסגרת עליית הנוער והוריהם נשארו בגרמניה. ארץ חדשה, שפה חדשה, אקלים קשה, חצי יום עובדים וחצי יום לומדים. ארנה טיפלה בכל צרכיהם ובעיותיהם במסירות רבה והצליחה ליצור קשרי חברות ואמון.

ב- 1937 נולד לארנה וגרישה בכורם אמנון ויותר מאוחר נולדה תמר.

ב- 1939 נסעה ארנה עם אמנון לרומניה כדי להצטרף אל גרישה שיצא לשם בשליחות התנועה. היא בדיוק היתה עם אמנון בביקור אצל בני משפחתה בצ’רנוביץ כשפרצה מלחמת העולם השנייה. במברק ששלח אליה גרישה הוא ביקש ממנה לעלות על הרכבת הראשונה לבוקרשט והוא יפגוש אותה שם וכך היה. מבוקרשט הם נסעו לקונסטנצה והפליגו לחיפה באונייה האחרונה שיצאה בקו זה.

עם שובם החלה ארנה לעבוד ברפת, אך כעבור זמן קצר נשלחה לקורס למטפלות תינוקות והתחילה לעבוד בבית התינוקות. כאן היא מצאה את המקצוע שתאם להפליא את תכונותיה ואישיותה והתמידה בו שנים רבות. במסירות ובאהבה טיפלה בתינוקות שהיו בהשגחתה. ביחסה לתינוקות ולהוריהם באה לביטוי יכולתה לקשור יחסי ידידות ואינטימיות קרובים עם אנשים רבים ושונים בקיבוץ ומחוצה לו.

למרות המרחקים הגיאוגרפים מופלאה הייתה גם ידידותה ארוכת השנים עם חברות ילדותה: הוּליה (מפריס) ואֶדית (מקריית אתא). חברות שהתחילה עוד בגן הילדים בצ’רנוביץ ונמשכה, עם הפוגות טבעיות, עד ליומה האחרון ממש.

כשעזבה את בית התינוקות החלה ארנה לעבוד עם קבוצות המתנדבים משוויצריה שהגיעו לקיבוץ. במשך שבע שנים היא טיפלה בהם במסירות ובדאגה עד שהקבוצות המאורגנות חדלו להגיע, אך הקשרים שרקמה עם המתנדבים השווייצרים נשמרו עוד שנים רבות אחרי.

אירועים קשים עברו עליה וטבעו בה את חותמם: מות האם לאחר מחלה קשה כשארנה היתה רק בת 12, מות האחות פיצ’יו שנספתה בשואה, ומות האב מטיפוס במחנה הריכוז בטרנסניסטריה.

ואז נפילתו של בנה אמנון בשנת 1955 בפעולה בחאן יונס בעת שירותו בצנחנים והוא עוד לא בן 19. כלפי חוץ התנהלה ארנה באיפוק רב, את יגונה שמרה פנימה.

באהבה ובגאווה ליוותה את התפתחותה ואת הצלחותיה של בתה תמר ואת גידולם של שלושת נכדיה.

יהי זכרה ברוך.

*********

ארנה אמא לאמנון ותמר וסבתא לסער, יולי ומיכל

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן