גרישה נולד בעיר מוגילב-פודולסקי, אז ברוסיה. בן לסוניה וסלומון ואח צעיר לבּוּזְיה המבוגר ממנו בחמש שנים. האב עבד בתור רוקח והמשפחה היתה חילונית ציונית. על אביו סופר שעוד כשהיה נער בישיבה נהג לקרוא בהיחבא ספרות עברית חדשה במקום לקרוא בכתבי הקודש.

את אהבתו לשפה העברית ואת פעולתו הציונית הקנה האב גם לבנו.

כשהיה גרישה בן חמש, בעקבות המהפכה הרוסית ופרעות ביהודים עזבו ההורים את רוסיה, חצו את הדניסטר והגיעו לבסרביה (בסרביה סופחה לרומניה ב- 1918). מגיל שבע למד גרישה בבית ספר עברי. כשהיה בן 12 עברה משפחתו לצ'רנוביץ. בצ'רנוביץ פתחו הוריו בית מרקחת – האב היה הרוקח והאם לידו מסייעת בניהול המקום. וגרישה, לצד לימודיו התיכוניים למד גם מוזיקה ונגינה בפסנתר בקונסרבטוריום. באותה תקופה היה נותן שיעורים פרטיים כדי לעזור לממן את לימודי ההנדסה של אחיו בפריז.

כנער צעיר ההולך בעקבות אחיו הגדול הצטרף גרישה לתנועת השומר הצעיר. תחילה כחניך, אחר כך כמדריך ובהמשך חבר בהנהגה הראשית – כשהיה בן 18 מונה למרכז התנועה ועבר לבוקרשט. שלוש שנים ריכז את התנועה עד לעלייתו ארצה. שנה לפניו עלו הוריו לארץ והתיישבו בירושלים. שם הקימו בית מרקחת אותו ניהלו במשך שנים רבות.

בדצמבר 1933 עלה גרישה לארץ ישראל יחד עם ארנה (לבית לורבר) שהיתה חניכתו בתנועה והם הצטרפו לחבריהם בקבוצת "מלט" ששהו אז בנס ציונה. ביולי 1934 הם הגיעו עם חברי "מלט" להשלים את קיבוץ שריד.

בשנים הראשונות עבד גרישה בצאן. ב- 1936 הוא נקרא מאחורי הצאן להיות המדריך של חברת הנוער הראשונה מגרמניה שהגיעה לשריד- "נוער א". זאת היתה קבוצה של נערים ונערות בני 15-16, מתנועת ה"ורקלויטה", שעלו ארצה לבדם בעוד הוריהם נשארו בגרמניה. ארנה היתה המטפלת של הקבוצה.

בחודש מרץ 1937 נולד לגרישה וארנה בכורם אמנון ובשנת 1943 נולדה בתם תמר.

בשנת 1938 כשסיים להדריך את "נוער א" יצא גרישה בשליחות התנועה לרומניה לרכז שם את "השומר הצעיר". כעבור חצי שנה הצטרפו אליו ארנה ואמנון. כשפרצה מלחמת העולם השנייה היה גרישה ציר בקונגרס הציוני ה- 21, שהתקיים בז'נבה. הקונגרס הופסק וכולם התפזרו. גרישה, ארנה ואמנון הספיקו ממש ברגע האחרון להגיע לקונסטנצה ושם לעלות על אנייה שהפליגה לחיפה.

קצת אחרי שובו, בראשית שנות הארבעים, הוחלט על הקמת בית ספר יסודי בשריד. גרישה נשלח מטעם הקיבוץ ללמוד הוראה וחינוך. הוא למד במחזור הראשון של סמינר הקיבוצים בתל אביב. הקבוצה הראשונה אותה קיבל לידיו היתה "רימון". איתם הוא סיים את היסודי ואיתם הוא המשיך למוסד החינוכי שהוקם בינתיים בשריד (ב- 1945). מאז קיבל לידיו את "שחר", "אורן", "ארז", "נשר" ולצד עבודת ההוראה הוא ממשיך להיות פעיל במחלקת החינוך של הקיבוץ הארצי ובין השנים 1966-70 אף נבחר לרכז את המחלקה.

בקיץ 1955 פקד אותו אסון נורא כשבנו אמנון נפל בפעולה בחאן יונס בעת שירותו הצבאי בצנחנים.

אסון נורא זה ליווה אותו עד סוף ימיו.

בשנת 1959 הוא יצא עם ארנה והבת תמר לפריז בשליחות התנועה לשמש רכז "השומר הצעיר" בצרפת ובצפון אפריקה – מרוקו, טוניס ואלג'יריה. לצורך ביקוריו בארצות אלו סופק לו דרכון מזויף ותחת מסווה של סוחר גרמני הוא הגיע לקיני השומר הצעיר ומילא שליחותו. בינואר 1962 הוא שב לקיבוצו והתמנה למרכז הפדגוגי של המוסד החינוכי המקומי.

גרישה היה איש רב פעלים בקיבוץ ומחוצה לו. פעמיים היה מזכיר קיבוץ, פעמיים נבחר למרכז הפדגוגי של המוסד החינוכי המקומי, היה מרכז ועדת השתלמות ומרכז ועדת תרבות.

בהיותו מוזיקאי אף תרם רבות לתרבות בקיבוץ – היה מנגן בפסנתר במסיבות, ליווה את שירת המקהלה והלחין מנגינות לחגי הקיבוץ.

מחוץ לקיבוץ הוא ניהל את סמינר "אורנים" ובהמשך עבר לנהל את "סמינר הקיבוצים" בת"א. בין השנים 1971-80 הוא עמד בראש המכון לחקר החינוך באורנים.

לאורך השנים הוא פרסם מאמרים וספרי מחקר ועיון בתחום החינוך. מבין ספריו ניתן למצוא את: "אתגרים בחינוך", "עיונים בחינוך עכשווי", "הייתכן חינוך בעידן הפוסט מודרניזם?".

במאי 1982 הוענקה לו "מנחת העצמאות" מטעם המועצה האזורית עמק יזרעאל על ספרו "אתגרים בחינוך" ועל כלל פעילותו החינוכית מחקרית. גרישה היה גאה בכך מאוד. לו, שבימי נעוריו בתנועה בצ'רנוביץ, "העמק" עמד לנגד עיניו כסמל ויעד נכסף. לו, שהיום הוא נמנה עם המייסדים של אחד מקיבוציו.

בשנת 1994 נפטרה לאחר מחלה קשה רעייתו ארנה.

כעבור כשנתיים הוא קושר את חייו עם יעל עד למותה בשנת 2003.

עם השנים התרחבה משפחתו – שלושה נכדים ושני נינים וגרישה אף זוכה ללמד את אורי שחמט, ולשחק עם יהלי הקטן, ולדעת על הולדתה הצפויה של יסמין-צביה, שנקראת על שמו.

*********

גרישה אבא לאמנון ותמר, סבא לסער, יולי ומיכל ורב סבא לנינים