תמונה של לבנה-מאיר

לבנה (לינצ'יצקי) מאיר

בן טובה-גיטל ויצחק

נולד ב- 10.4.1936 בעיירה שאדק, בפולין

עלה לארץ ב- 1936 בהיותו בן שלושה חודשים

הגיע לשריד בשנת 1931  לקבוצת "עופר"

נפטר ב- 3.10.2016

מאיר נולד בעיירה שאדק  בפולין ב- 10.4.1936, בן בכור להוריו טובה-גיטל (לבית מוסט) ויצחק לינצ'יצקי. האב עסק במכירת בדים. בבעלות משפחתה של האם היו ממגורות קמח והמשפחה התפרנסה מעסקי תבואה וקמח. בקיץ 1936, כשהיה מאיר בן שלושה חודשים, עלה עם הוריו לארץ ישראל והמשפחה התיישבה בנתניה. בארץ הם פתחו חנות מכולת בשם – "מכולת לינצ'יצקי".
שנה לאחר שעלו ארצה, נסעה האם עם בנה הפעוט לבקר את בני משפחתה בפולין. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, וממש ברגע האחרון, הם הצליחו לעלות על אונייה שהפליגה מפולין ושבו לנתניה. בארץ נולדו למאיר עוד שני אחים: זאביק ורותי.
ב- 1951, בהיותו בן חמש-עשרה, הגיע מאיר למוסד החינוכי בקיבוץ שריד והשתלב בהצלחה בקבוצת "עופר". כמו רבים מהנערים בקיבוץ החל לשחק כדורעף, ועד מהרה היה לשחקן בנבחרת הכדורעף של הקיבוץ.
בצבא שימש כקצין שיתוף ארטילרי – קש"א, המטווח את ירי גדודי התותחים והמרגמות. בתפקידו זה היה איש הסיוע הארטילרי לגדוד 12 של חטיבת גולני. בתום השירות שב לקיבוץ, החל לעבוד במטע ובמשך הזמן הפך למומחה בתחום. שנים רבות עבד במטע ואף ריכז את הענף. במהלך השנים רכש השכלה בחקלאות ובמינהל עסקים. פעמיים נבחר למנכ"ל ארגון מגדלי הפירות. בין לבין חזר לעבודתו במטעי הקיבוץ. ברבות השנים עבר לעבוד ב"גמל" כמשווק – היה אחראי על שיווק תוצרת "גמל" למפעלים של סטף ורטהיימר.
בשריד נשא בתפקידים מרכזיים: היה מזכיר קיבוץ, מרכז משק, מרכז ועדת כוח אדם ומרכז ועדת ביקורת.
ליד ביתו שהקים עם תמנע לבית שליסר, אף היא מקבוצת "עופר", נטע בוסתן עצי פרי וטיפל בו במסירות רבה. במשך שנים רבות טיפח זנים אקזוטיים של עצים. נהג להזמין חברים ואורחים שעברו ליד הבוסתן לטעום מפירותיו, ולהסביר להם על סוגי העצים ותכונותיהם.

"מיור אחי האהוב, אני כותב לך מגעגוע, … אני כותב מתוך עונג, העונג שבזכרונות…. הפגישות בבוסתן עם ההסברים המקצועיים על כל עץ שלא תמיד הבנו. בקבוקי היין משאטו שריד מעשה ידיך להתפאר שעלו על שולחננו בגאווה עצומה, עליהם מתנוססת התמונה שלך ושל תמנע. בקבוקים שחלקנו בין ידידים מהמעלה הראשונה בלבד… ותגובותיהם תמיד חיממו את הלב…"

(מתוך דברי הספד שכתב זאביק)

"…. הפגישות איתך, בבית, בבוסתן, בחתונה ובכל אירוע משפחתי, היו חגיגה. שכן אהבנו אותך ואת האנרגיות הילדיות, הסקרניות, והשמחות שלך. ניחנת ביכולת להתלהב ולהתמסר עד כלות לכל דבר שעשית בכוונת הלב ובשמחת הלב, וזה היה מדבק.
עבורי הזוגיות שלך עם תמנע היתה סיפור אהבה אופטימי. סיפור עליו קוראים בשקיקה רק בספרים. התרגשתי תמיד מהמחוות הרעננות והחיוניות שלכם זה לזו, כאילו זה עתה כוננתם את הקן שלכם. …."

(מתוך דברי הספד שכתבה צפורה, אשתו של זאביק)

יש כוכבים שאורם מגיע ארצה רק כאשר הם עצמם אבדו ואינם.
יש אנשים שזיו זכרם מאיר רק כאשר אינם יותר בתוכנו. אורות אלה –
המבהיקים בחשכת הלילה – הם שמראים לאדם את הדרך.

חנה סנש

* * * * * * * * * 
 מאיר בעל לתמנע, אבא לאלון, דגנית, ניצן ואורנית וסבא לנכדים

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן