אורי נולד בעיר מינשנגלאדבך שבגרמניה, ב- 22.2.1922, בן לוולי ושמואל ואח לחוה ולרות. האב היה רופא עצבים שנטל חלק במלחמת העולם הראשונה – טיפל בנפגעי הלם קרב. לאחר המלחמה השתקע האב בעיר מינשנגלאדבך ועבד כרופא.
את שנות ילדותו הראשונות עבר אורי בביתו במשחק ובילוי עם שתי אחיותיו הגדולות ממנו. כשהגיע לגיל שש החל לומד בבית הספר היהודי ששכן בצמוד לבית הכנסת. באותם ימים המצב הכלכלי של המשפחה היה טוב מאוד והאב יכול היה להרשות לעצמו לבנות בית פרטי בן שלוש קומות – קומה אחת למרפאה ושתי הקומות הנוספות לבני המשפחה.
בהגיעו לכיתה ה' החל אורי לומד בגימנסיה הכללית, ומספר חודשים לאחר מכן, כשהיה בן אחת-עשרה, עלה היטלר לשלטון. לאורך כל חייו תמיד יזכור את פני אביו החיוורות והמודאגות לשמע הידיעות הראשונות על תוצאות הבחירות.
עם עלייתו של היטלר לשלטון הורע מצב היהודים. הגרמנים החלו להחרים חנויות וגם בחזית בית המשפחה ניסו גרמנים להניא מטופלים, שנשלחו מטעם קופות החולים השונות,
שלא יכנסו. 
כשהיה בן שלוש-עשרה הצטרף אורי, בעקבות אחיותיו הגדולות, לתנועת נוער יהודית ציונית שדגלה בהגשמה חלוצית בארץ ישראל. בשבתות נהגו החניכים לערוך טיולי אופניים לפארקים ולאזורים שמחוץ לעיר. פעם אחת אף יצאו למחנה בחווה של איכר, אך הם לא הספיקו הרבה, כי הגיעו לשם גרמנים במדים וציוו עליהם לעזוב מיד.
הוריו של אורי שהיו ציונים התכוונו לעלות ארצה כבר בראשית שנות השלושים, אך רק בשנת 1937, לאחר שהנאצים לקחו מהאב את רישיון העבודה שלו כרופא, החליטה המשפחה לעזוב את גרמניה ולעלות לארץ ישראל. אורי היה אז בן חמש-עשרה.
הם השתקעו בחיפה והאב החל לעבוד כרופא עצבים בבית-החולים "בלומנטל". אורי נשלח ללמוד בבית הספר המקצועי בשמת, במגמת חשמל. בד בבד הוא הצטרף לקן השומר הצעיר בחיפה, ל"גדוד השדה". כשסיים את לימודיו התיכוניים יצא עם שאר חניכי "השדה" מקן חיפה להכשרה בקבוץ בית אלפא. פחות או יותר אז הוא נשלח לקורס מפקדי כיתה מטעם "ההגנה". כשחזר מהקורס כעבור חודשיים הוטל עליו להדריך את חבריו לגדוד באימוני שדה, קפא"פ, איתות ועוד.
בהכשרה בבית אלפא הם היו חבורה של 25 צעירים אידיאליסטים שחלמו להקים קיבוץ חדש. לא בקלות ולאחר התלבטויות רבות הם נאלצו לקבל את דין התנועה להשלים
קיבוץ קיים.
ב- 1943, אחרי כשנה וחצי בהכשרה, הגיעו חברי "גדוד השדה" להשלים את קיבוץ שריד.
אורי נכנס לעבוד בלול למרות שלמד חשמל, מכיוון שתפקיד החשמלאי בשריד היה
כבר תפוס.

שלוש שנים מאוחר יותר הגיעה לקיבוץ שריד אלישבע לבית לפידס (לפידות) בעקבות אחיה, ישראל, מ"נוער א'". לאחר היכרות קצרה החליטו אלישבע ואורי להתחתן. בפסח 1947 נערכה החופה בגבת, ומשם המשיך הזוג הצעיר לחיפה, אל ההורים של אורי שערכו להם מסיבת חתונה משפחתית. למחרת חזרו בני הזוג לשריד ומצאו שכבר הכינו להם חדר משפחה – ליפט קטן.

במשך עשרים שנה עבד אורי בלול ובשלב יותר מאוחר אף שימש כאיש התחזוקה של המדגרה. בראשית שנות החמישים הוא היה חלק מצוות עובדי הלול, בניהולה של שלי מאיר, שזכה בפרס העבודה מטעם ממשלת ישראל. בסביבות 1965 עזב את עבודתו בלול ועבר לעבוד בחשמליה. במהלך השנים נשלח לקורסים שונים: "חשמלאי ראשי", "חשמלאי בכיר", ואף קיבל רישיון לעבודה ב"מתח גבוה". במשך אחת-עשרה שנה ניהל את החשמליה והתמיד בעבודתו זו גם כשהחשמליה הפכה להיות חלק מ"ענף התחזוקה", ועד הגיעו
לגיל 89.
ובין לבין טיפח אוסף בולים נהדר עם בולים מימי התורכים ומימי הבריטים, ובול שיצא במיוחד עם קום המדינה עם החותמת של דואר נהלל.

* * * * * * * * * 
 אורי אבא לרעיה, ראובן וליאורה וסבא לנכדים