מנדל בן פרידה וצבי נולד ב- 16.4.1913 בעיר יאסי ברומניה. בעיר היתה קהילה יהודית גדולה – בתי ספר, תיאטרון, בית חולים, בתי כנסת ועוד, אלו העניקו לעיר צביון ואופי מיוחדים.

בזמן מלחמת העולם הראשונה עברה משפחתו של מנדל לגור אצל הסבים.

כשמלאו לו ארבע נשלח מנדל, לרצונם של הסבים, ללמוד ב"חיידר". בן שש החל לומד בבית ספר חילוני רומני, בשעות הבוקר, ובשעות אחר הצהריים, כהמשך ישיר ל"חיידר", למד גם ב"תלמוד תורה" – חומש, רש"י, גמרא.

אביו של מנדל היה נגר שעבד כפועל שכיר אצל בעל נגרייה. מדי יום שלחה האם את בנה להביא לו ארוחת צהריים. מנדל היה לוקח את הכלי עם האוכל, רץ בין סמטאות הרובע אל אזור בתי המלאכה, מושיט את החבילה לאביו ליד הדלת ושב על עקבותיו. מעולם לא הורשה להיכנס פנימה. האב סרב לתת לבנו להיכנס שמא יום אחד יבקש הבן להיות נגר.

כשהיה בן אחת עשר נבחר מתוך קבוצה של תלמידים מצטיינים להישלח ללמוד באחת הישיבות בעיר סאטמאר, אך הודות לפגישה מקרית עם המורה שלו למתמטיקה הדבר לא יצא לפועל. המורה ששמע על הכוונה לשלוח את תלמידו המצטיין ללמוד בישיבה בסאטמאר הלך לשוחח עם ההורים. לאחר שיחה שנמשכה זמן רב, ולאחר הבטחה שהם לא יצטרכו לשלם את שכר הלימוד, השתכנעו ומנדל המשיך ללמוד בגימנסיה עד הבגרות.                                                  

לתנועת ה"שומר הצעיר" הצטרף בגיל מבוגר יחסית, ישירות לשכבת הצופים הבוגרים ועבר מסלול מרשים – חניך, מדריך, ראש הקן, חבר במועצה הראשית, מזכיר ההסתדרות הציונית עד שעלה ארצה להגשים בארץ ישראל.           

את שלי לבית לבל פגש כשבא לבית הוריה לתת שיעורים פרטיים במתמטיקה לאחיה. גם בפעולות הקן היה פוגש אותה. כמה התרשם מהנערה הצעירה והנחושה שבניגוד לדעת הוריה מצאה את דרכה ל"שומר הצעיר" ולא ויתרה.

שלי היתה בהכשרה חקלאית בחווה מרוחקת כשנודע לה שמנדל זכה ב"סרטיפיקט" (אישור עלייה לארץ ישראל). לשניהם היה ברור שהיא מצטרפת אליו. הם נישאו ב"חתונה פיקטיבית" ועלו ארצה. עם בואם הצטרפו לקבוצת "מלט" (קבוצתו של מנדל) שישבה אז בנס ציונה, ולאחר כמה חודשים הגיעו עמה, בקיץ 1934, להשלים את קיבוץ שריד.

במשך השנים נולדו להם שלושה ילדים: עפרה, עמרם וחנה.

לעבוד ברפת הגיע מנדל זמן קצר אחרי הגעתו לשריד ונקשר לענף. תנאי העבודה היו קשים ומפרכים, לא יום ולא לילה, אך בצדם מצא עניין מקצועי רב ורצון לפתח ובכך הביא את הרפת להישגים מרשימים. בהמשך, מתוך הידע והניסיון הרב שצבר לאורך השנים נקרא לתרום בארגונים שונים של מגדלי הבקר. הוא גויס ל"התאחדות" להדרכה מקצועית, לניהול ספר העדר ועוד. ב"חקלאית" שימש חבר הנהלה שנים רבות.

בנוסף היה חבר בהנהלה המצומצמת של ה"און" – אגודה להזרעה מלאכותית, שהוקמה בסמוך לקיבוץ שריד.

בין לבין שימש מדריך של קיבוץ ברקאי עם עלייתו על הקרקע.

לאחר כעשרים שנות עבודה קשה בתחום גידול הבקר יצא ללימודי הוראת חקלאות בפקולטה לחקלאות ברחובות. בשובו מהלימודים היה מורה לחקלאות במוסד החינוכי המקומי ובהמשך אף שימש מזכיר המוסד.

מנדל היה פעיל בשטחים רבים ושונים בקיבוץ. פעל בתחומי החברה, המשק והחינוך. בשנת 1970 הקים בשריד את ה"אולפנא למוזיקה", שבה למדו תלמידים מכל רחבי העמק. לאחר 11 שנים שבהן ניהל את האולפנא, נבחר ל"עובד מצטיין" מטעם המועצה האזורית עמק יזרעאל.

הוא היה אדם אופטימי ושמח בחלקו. שלם עם דרך החיים בה בחר. התגאה מאוד בקיבוץ ובהישגיו.

יהי זכרו ברוך!

*********

מנדל אבא לעפרה, עמרם וחנה וסבא לנכדים