מינה בת הניה ואהרון נולדה בעיר ולדימרץ בפולין, אחת מתוך שבעה ילדים. לאב היתה חנות והאם היתה עסוקה בגידול הילדים. משפחה דתית מסורתית שחיה חיים צנועים בבית יפה עם עצים בחצר.

את לימודיה עשתה מינה בבית ספר פולני כי בעיר לא היה בית ספר יהודי. עברית למדו הילדים אצל מורה פרטי. אביה של מינה היה מאוד ציוני, וכשמלאו לאחותה הבכורה 18 שנים שלח אותה האב לארץ ישראל. בשנת 1929, בעת ביקור שערכה האחות בבית ילדותה בפולין, היא לא חדלה מלספר על אודות ארץ ישראל. כשחזרה ארצה שלחה סרטיפיקאטים תחילה לאח אחד ואחר כך לשני.

בשנת 1933 כשהנאציזם החל להרים ראש הודיע האב לאשתו ולילדיו: "נוסעים לישראל"!

בשנת 1935, כשהיתה מינה בת 15, עלתה משפחתה, הורים וארבעה ילדים, לארץ ישראל. אחות ושני אחים בוגרים שכבר היו בארץ עשו את כל הסידורים הנחוצים לקליטתם, הכינו דירה ואפילו רהיטים והמשפחה התיישבה בשכונת הדר בחיפה.

האחים השתלבו בבתי ספר בעיר ומינה, לצד לימודיה התיכוניים יצאה לעבוד כדי לסייע להורים בפרנסת המשפחה. בחיפה הצטרפה לקן השומר הצעיר ושם פגשה לראשונה את מי שלימים יהיו חבריה לקיבוץ ארצישראלי ה'. בסיימה את התיכון יצאה עם חבריה לקן החיפאי להכשרה בפתח-תקוה, שם הם חוו קושי קיומי גדול –  מחסור באוכל ומחסור במקומות עבודה.  מה שעזר להם לעבור את התקופה הקשה היתה החברות הטובה ששררה בקבוצה.

בפתח תקוה פגשה את דוד (מיכלסון) מירון. דוד היה חבר קיבוץ ארצישראלי ב' המיועד לאילון, אך נשאר להדריך את חברי התנועה בפתח תקוה. הם התחתנו בבית הוריה שהיו אנשים מסורתיים, ובשנת 1941 הגיעו במסגרת קיבוץ ה' להשלים את קיבוץ שריד.

עם בואה לשריד החלה לעבוד בלול. בהתחלה העבודה הפיזית היתה קשה לה אך כעבור זמן קצר הסתגלה ומצאה בה עניין. מהקיבוץ שלחו אותה לקורס לולנים בן חצי שנה בפקולטה לחקלאות ברחובות, ולאחר מכן להשתלמות בקיבוץ אושה, כי שם כבר עבדו בשיטות מתקדמות. בחריצות ובמקצועיות רכשה ידע רב בתחום הלול על שלל היבטיו. בקיץ 1966 יצאה במשלחת ישראלית לקונגרס לולנים ברוסיה.

35 שנים עבדה מינה בלול עד שהחליטה שמספיק לה. בקיבוץ הציעו לה ללמוד תפירה. לאחר קורס בן חמישה חודשים חזרה עם ידע בתחום של תפירת קונפקציה.

בשנת 1944 נולדו למינה ודוד התאומות יעל וחגית. בשנתיים הראשונות לחייהן מינה גידלה אותן לבדה, כי באותם ימים שירת דוד בבריגדה היהודית ובמסגרתה נשלח לאיטליה, בלגיה והולנד. בתום המלחמה שב הביתה ובשנת 1953 נולדה למינה ודוד בתם אורית.

מינה היתה בת 53 בלבד כשדוד נפטר באופן פתאומי. מותו היה מכה קשה עבורה. למזלה בנותיה היו לצידה, חיזקו אותה ועזרו לה להפיג את בדידותה. עם השנים למדה למלא את זמנה בטיולים בארץ ובחו"ל, השתתפה בחוג ברידג' ואפילו למדה לשחות. בשנתיים האחרונות לחייה, כשמצבה הבריאותי הלך והידרדר, טיפלה בה במסירות אין קץ אינדירה, מטפלת מקסימה מנפאל. הודות לה סיימה מינה את חייה בכבוד.

בת 91 במותה.

יהי זכרה ברוך

*********

מינה אמא ליעל, חגית ואורית וסבתא לשבעה נכדים ותשעה נינים