מינה, בת יחידה להניה ומאיר גלר, נולדה ב- 25.11.1901 בעיר קלוש בגליציה. בהיותה נערה צעירה פקד אותה אסון – תוך ימים ספורים נפטרו שני הוריה, כנראה כתוצאה ממגפת השפעת שפרצה באירופה בזמן מלחמת העולם הראשונה. מינה שנשארה לבדה עברה לקרובים בפראג, שם מצאה בית משפחתי חם. שמונה שנות חייה בפראג היו עבורה תקופה יפה של נעורים ותרמו רבות לעיצוב אישיותה. בשנת 1924 חזרה מינה לגליציה והצטרפה לתנועת "החלוץ". היא יצאה להכשרה בחווה חקלאית בה שהתה ארבע שנים, שם התגלתה בחריצותה ובקשרים החברתיים שקשרה. בשנת 1929 עלתה לארץ ישראל עם ראשוני קבוץ ג'-ד' אשר התמקמו על גבעה חשופה בנס ציונה – היא גבעת מיכאל. סייעה רבות לעיצוב המחנה הקיבוצי, ידה בכל עבודה: בניכוש, הקמת אוהלים וניהול מטבח, עבודות בנין ומיון פרי הדר. לא אחת אפשר היה לראותה צועדת בחולות למקום עבודתה המרוחק, כשטורייה על שכמה ובידה סל עם מעט מזון.

בשנת 1932 הצטרפה לקיבוץ שריד במסגרת השלמת ג'-ד'. כאן היא הקימה משפחה עם יוסף מרגלית, אף הוא מחברי ג'-ד', ונולדה בתם אמירה. בהתחלה עבדה בשירותים ובמכבסה. כעבור זמן עברה לעבוד ברפת והיתה לרפתנית מעולה. כשהיתה אמירה בת שנה וחצי יצאה מינה לשנת הכשרה בבית אלפא שם השתלמה בנושא גן הירק אשר על הקמתו החליט הקיבוץ. רק אחת לשבועיים שלושה היתה מגיעה לביקור. עם שובה הביתה בתום ההכשרה נשאה בעול העיקרי של ריכוז ענף גן הירק, השתתפה בחריש ובזריעה והנחת קווי מים.

בשנת 1936, עם פרוץ המאורעות, כשהקיבוץ התארגן להגנה על המשק הופקד בידיה של מינה אחד הכלים החשובים ביותר – מקלע "שמייסר" הגרמני.

כשהחליטו בשריד להיות שותפים ל"דפוס מרחביה" – מינה שם. לאחר 19 שנים של עבודה ב"דפוס" חזרה הביתה והצטרפה לצוות עובדי "גמל", למחלקת הלטש. היה זה מקום עבודתה האחרון. במהלך השנים היתה פעילה בוועדת משק ובוועדת חברים. תמיד חרוצה מאמינה ונאמנה לדרך הקיבוצית ולחברה.

יהי זכרה ברוך.

*********

מינה אמא לאמירה וסבתא לנכדים