ראיתי – איך "פתאום קם אדם בבוקר

ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,

ולכל  הרואה בדרכו אומר הוא שלום!"

ידעתי – שזוהי רק ההתחלה והסוף עדין חלום.

חשבתי – שנוכל "לקום מחר בבוקר

עם שיר חדש בלב,

לשיר אותו בכח, לשיר אותו בכאב,

לשמוע חלילים ברוח החופשית

ולהתחיל מבראשית".

קיוויתי –  שאולי לקראת ראש השנה,

נראה כבר את האור בקצה המנהרה.

אך אבוי, ראינו מחזה מביש,

איך את בית המשפט מנסים להכפיש.

באיזה טרמינולוגיה של שפת ביביים

משתלחים על מגילת העצמאות כאחרון האויבים.

אצלנו, אפשר כבר לומר בהכללה,

הציבור במקום בברכה בחר בקללה.

סגנון הרחוב חדר למגרשי הכדורגל,

ומשם לפייסבוק, שהיום הוא נושא הדגל,

של כל הרשתות החברתיות,

הידידותיות והבעיתיות.

נושא בית המשפט והפרקליטות מקבל מימד חדש,

במקום  שופטים ידונו חכמי בית המדרש.

או להבדיל, יציבו פוליטיקאים,

וכאן כבר אין צורך בנקיון כפיים.

אבל בכל זאת אני עדין מאמין

שלא כלו כל הקיצין,

וגם רגש הנקמנות של הימין

יתכהה ויתחילו סוף סוף להבין

שאין לנו ארץ אחרת,

גם אם אדמתה בוערת!

אבותנו הגיעו לארץ לבנות ולהבנות

וחובתינו, במשמרת שלנו, להגיע להבנות!!

נותר לנו לברך שתכלה שנה וקללותיה

תחל שנה וברכותיה!!

שנה טובה!!!