הוקרא בערב השירה
בימים אלה, כשנדמה שחיי אדם הם כבר לא ערך,
אנחנו מוציאים את הזמר אל הדרך.
ואולי לא היו הדברים מעולם,
ובתקווה שישובו החטופים כולם!!
שוב הולכים ימינו ובוכים,
שיירה, עצוב על הדרכים.
הן אפשר כי עוד ערב יבוא
והשער יחרוק לו דומם
ונראה את עינכם הטובות,
כמו אין מלחמה בעולם.
היה לנו בית ירוק,
הבית איננו ואבא רחוק,
ואמא שתמיד מחבקת
ובת שעדין בוכה ולא צוחקת.
אומרת הבת "בקרוב אשוב אל ביתי,
אני יודעת, אני שומעת, מישהו תמיד איתי".
הלוואי, כשיגיע האביב, ילבלבו תפוח ואגס
וכבר לא יהיה זכר לחמאס.
נדבר אחד אל השני בפרחים
ונרגיש באמת, שכולנו אחים.
כי לפעמים אני ולפעמים אתה
זקוקים לנחמה
יורם שטיינברג
2 תגובות
חכמה ורגש נשזרים בחרוזים
אתה בורכתה ואנחנו זוכים
אין מילים.