ניצן (גוטמן) נורית

בת אלזה וארתור גוטמן

נולדה ב- 7.2.1922 בעיר אוסנברוק בגרמניה

ב- 1939 עלתה לארץ במסגרת עליית הנוער

והתחנכה ב"נוער ב" בשריד

הצטרפה לקיבוץ שריד בשנת 1943

עם השלמת "גדוד השדה"

נפטרה ב- 2.7.1995

נורית בת אלזה לבית מאיר וארתור גוטמן נולדה בעיר אוסנברוק בגרמניה ב-7.2.1922. אחות קטנה למרגלית בת החמש (אחותה מנישואיו הראשונים של האב). האב היה מהנדס חשמל ועסק במקצועו והאם גידלה את שתי הילדות. במשפחה היתה זיקה למסורת היהודית – לא שמרו שבת וכשרות אבל הקפידו לחוג את חגי ישראל. לסבה של נורית מצד אמה, דוד מאיר, היה בית חרושת ליינות וליקרים. היה להם פטנט מיוחד ליצירת משקה שהיה מפורסם אז בכל אירופה – "דנציגר גולדוואסר", משקה שקוף שבתוכו שטו פתיתי זהב אמתיים.

כשהיתה נורית בת שש חלה אביה והמשפחה עברה לברלין כדי להיות קרובים לשאר בני משפחתם אשר שורשיהם היו נטועים בברלין מזה דורי דורות. הסבא של נורית, דוד גוטמן, היה אחד ממנהלי הבורסה של ברלין. הדוד אריך, אחיו הבכור של אביה, היה רופא, והדוד הלמוט, האח הצעיר של אביה, היה גם הוא מהנדס חשמל, כמו אביה. הם עבדו ביחד בבית החרושת A.E.G – חברה שעד היום מובילה בעולם בייצור מוצרי חשמל.

בהיותה בת עשר, בעקבות אחותה הגדולה הצטרפה נורית לתנועת הנוער "הווֶרקלויטה" – טיולים בטבע, תחרויות ספורט, מחנות וצופיות, ושיחות על ערכים ועל דור ההורים המיושן. בגיל מבוגר יותר הם קיימו שיחות ערות על פוליטיקה ואידיאלים.

כשהיתה נורית בת 12 נפטר אביה ממחלת לב והותיר אלמנה ושתי יתומות. לאחר מותו נפל עול הפרנסה על האם. הימים ימי עליית היטלר לשלטון והתעצמותה של המפלגה הנאצית בגרמניה. באותם ימים החלה רחה פריאר ליזום את רעיון "עליית הנוער" וביחד עם הנרייטה סאלד הן מארגנות קבוצות של בני נוער במטרה להוציאם מגרמניה ולהעלותם לארץ ישראל. לפני עלייתם נשלחו הנערים להכשרה בחווה חקלאית, כהכנה לחיי קיבוץ. שם הם התוודעו זה לזה ולמקצועות החקלאות השונים כמו רפת, חריש עם סוסים ועבודות השדה השונות.

מרגלית אחותה הגדולה של נורית עלתה לארץ ב- 1936 והייתה ממקימי קיבוץ חולתה. וממש ברגע האחרון, במרץ 1939, נפרדה נורית, נערה צעירה בת 17, מאמה והפליגה באונייה לארץ זרה וחדשה. האניה עגנה בנמל חיפה ונורית נשלחה לקיבוץ שריד עם עוד נערים שהתקבצו ממקומות שונים. בקיבוץ קראו להם "נוער ב" כי הם היו חברת הנוער השנייה בשריד. 26 נערים, רובם זרים זה לזה בגילים שונים שנאלצו להסתגל לחיים של ביחד. חצי יום עבדו בענפי המשק השונים וחצי יום למדו. את שאר הזמן הקדישו להכנת שיעורי בית, לקריאה, ליצירת חיי תרבות בקבוצתם – מסיבות כיתה וקבלות שבת. נורית רכשה את השפה מהר מאוד והסתגלה לאורחות החיים בקיבוץ. כשהנערים קיימו שיחות וברורים על דרכם הרעיונית, למשל, האם להצטרף ל"השומר הצעיר", נורית הייתה שותפה לדיונים מביעה עמדתה בישירות ובטחון, ודעתה מוערכת בקבוצה. כעבור שנתיים, עם תום תקופת הלימודים, הם נשארו בשריד כגרעין הכשרה ובשלהי 1943 הצטרפו לקיבוץ כחברים במסגרת השלמת "גדוד השדה".

בשריד נרקם הקשר בין נורית לבין ברוך מושקוביצן שהצטרף לקיבוץ ב-1941 עם "השלמת קיבוץ ה". הם הקימו כאן את ביתם ונולדו ילדיהם, אסנת ויובל.

יותר משמונה שנים יחלפו מאז נפרדה נורית מאמה ועד שתפגוש אותה שוב. האם הצליחה לאחר מאמצים רבים לעזוב את גרמניה ברגע האחרון ולהגיע ללונדון, בה עברה את כל תלאות והפגזות מלחמת העולם השנייה. בשלהי שנות הארבעים הצליחה נורית להעלות את אמה ארצה, לשריד וכאן היא חיה שלושים וחמש שנים, שותפה לכל אירוע קיבוצי או משפחתי.

נורית, בעלת חוש אסטטי מפותח, ניחנה בתבונת מחשבה וכפיים. היה לה כישרון לניהול מערכות כלכליות ביחד עם יחס של כבוד לעבודה ולאנשים שעובדים איתה. רשימת הדברים שעשתה והתפקידים שמילאה היא ארוכה: עבדה בגן הירק, חרוצה וחזקה. עבדה ברפת בזמנים שהיתה זו עבודה פיזית קשה. נשלחה במסגרת "החזרת ימי עבודה" ל"מוסד במשמר העמק" והיתה שם אקונומית. בשובה הביתה יצאה לקורס באקונומיה ותזונה ובהמשך קיבלה את ריכוז המטבח והאקונומיה, עבדה גם במטבח מוסד ובמטבח בית ילדים. היתה מרכזת המתפרה ואחראית על מחסן הבגדים.

היתה חברה בוועדת חברים ובוועדת משק. ריכזה את ועדת בריאות. בשלב מסוים יצאה ללימודי "עיצוב פנים", כשסיימה את הלימודים הוצעו לה תפקידים בחוץ – במחלקה הטכנית או במלון הקיבוץ הארצי בנתניה, אך היא דחתה אותם כי לא רצתה לעזוב את אמה. נורית הצטרפה לוועדת בניין, שם קיוותה תוכל להביא לביטוי מהכישרון האסתטי שלה ומהידע שרכשה.

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים נבחרה כחברת מזכירות בצוות שהוקם לשעת חירום.

כמה אהבה את השעות בחיק המשפחה, את ביקורי הילדים והנכדים, את הטיולים בארץ ובחו"ל.

נורית נפטרה לאחר מחלה קשה. בת 73 במותה.

יהי זכרה ברוך

*********

נורית אמא לאסנת ויובל וסבתא לנכדים

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן