בספר שהוציאו בשריד לכבוד חג ה- 25 לקיבוץ מוזכרות(2) שתי מגביות שארגנה הקרן הקיימת בצ'כוסלובקיה עבור נטיעת יערות בשריד. הראשונה בשנת 1928, במלאת עשר שנים לרפובליקה הצ'כוסלובקית, לנטיעת חורשה לזכר חללי מלחמת העולם הראשונה מבין יהודי צ'כוסלובקיה. מגבית מיוחדת וגדולה יותר נערכה בשנת 1930 לנטיעת יער לכבוד יום הולדתו ה- 80 של מסריק, נשיא צ'כוסלובקיה הראשון.

אך הסיפור מתחיל עוד קודם לכן, בשלהי 1926, בשבת אחת חורפית ויפה…
כשחברי קבוצת "ביברכה" הוזמנו לפגישת היכרות עם חברי קבוצת "אחוה" שעלו זה לא מכבר להתיישבות קבע, ההתרגשות היתה רבה. הבחורות אפו עוגות צ'כיות והבחורים העמיסו חבית קטנה של יין על עגלת-עץ. הם יצאו לדרך עם אור ראשון, חסרי סבלנות להמתין לעגלה הרתומה לצמד פרדות שנשלחה לקחתם מחיפה לשריד.
הם הלכו ברגל, בשירה עם גרמושקה וגיטרות, כיאה לנוער של "תכלת לבן"(3)  – הלכו ושרו, עלו וירדו בדרך לא דרך, שדות קוצים גבוהים, פה ושם עיזים שחורות, אבנים, סלעים, ללא חתימת ירק, ללא עץ במרחב. אחרי חניה קצרה בעין-בידיה, בסמוך לבור מים שלצדו שיחי פטל בשל לאכילה, הם המשיכו הלאה, והנה במרחק נגלתה לעיניהם גבעה קרחת ושביל צר מטפס בין סלעים אל משק "אחוה", אל גבעת שריד.
ובמשק: סוס, חמור, פרה ופרד, כמה תרנגולות, מחסן לכלי עבודה, כוורות דבורים בתוך כדי חרס, צריף קטן המשמש כחדר אוכל ומטבח ובמרכזו ניצב שולחן ארוך וצר שמשני צדדיו ספסלי עץ. מחוץ לצריף עמד מיכל מי-שתייה, ובשולי המחנה, ליד סוכת המקלחת והשירותים, עמד מיכל מים נוסף לרחצה(4).
 
בפרוטוקול של הדיונים שנשמר מאז ניתן ביטוי לסוגיות המורכבות שעלו באותה פגישת היכרות, לשיחה עניינית ופרגמטית, לוויכוחים בעד ונגד, ולהחלטה שלא להחליט בשאלת ההשתייכות המפלגתית/התנועתית. אחר כך התכבדו האורחים והמארחים בעוגות ולגמו מהיין. חברי "אחוה" שהיו ותיקים יותר, רציניים יותר ועייפים יותר, נתנו את הטון החשדני המסויג, שהוא מנת חלקם של אלו ששבעו מהבטחות שלא קוימו. לעומתם חברי "ביברכה", המשתוקקים להגשים את חלומם להקים בארץ האבות קומונה חקלאית הנשענת על ערכי שיתוף ושוויון, הביאו עמם את ההתלהבות ורוממות הרוח. אני משערת לעצמי שאז, באותה פגישה ראשונה, הצטלבו המבטים של ארווין פוגל (משה ציפור) וגיטל (טובה) לבית בלזם והחל להירקם הקשר הרומנטי הראשון חוצה הקבוצות, שבעקבותיו יבואו עוד. ציפור בוודאי נשא שם נאום חוצב להבות ולבבות עם מוטיבים לאומיים סוציאליסטיים, והיא מן הסתם התרשמה מהגבר הצעיר ומהלהט שבו. כעבור כשנה מאז אותה פגישה ייסע ציפור לצ'כוסלובקיה ויגייס תרומות בין ידידים, קרובי משפחה וגופי ממסד לרכישת הטרקטור הראשון לשריד, וטובה תחכה לו שישוב ממסעותיו.
אבל עוד קודם לכן, כשהיום כבר נטה לערוב וחברי "ביברכה" התכוננו לשוב למחנם בחיפה סוכם לשלוח לשריד מיד, בתור חיל חלוץ, את אבנר אבלס (מכונאי ומסגר), את פאול פישל (פלח) ואת מנחם צנטנר (רפתן). עד פסח 1927 יעלו להתיישבות כמעט כל חברי הקבוצה.

כמאמר השיר, "בראשית היה התל רק טרשים וסיד", והגבעה היתה חשופה וצחיחה, קרחת מעץ ושיח. רק עץ יחיד צמח בכל מרחב הנוף – עץ תאנה. מיד עם בואם ניטעו עשרה דונם כרם וגן עצי פרי.  עניין הנטיעות היה גורלי. הנטיעה סימלה עבורם את ההשתרשות והתחדשות העם בארצו.
חברי "ביברכה" הביאו עמם משב רוח רענן ותנופה משקית משמעותית. סייעו לכך הקשרים האמיצים ששררו בינם לבין ראשי המוסדות הציוניים בצ'כוסלובקיה שראו בשריד בן טיפוחים. ב- 1928, ניטעה חורשת אורנים ראשונה, נרכש הטרקטור הראשון, ה"אָבָנְס", והגיעו לביקור אורחים חשובים מצ'כיה.

בתמונה קבוצתית שצולמה באפריל 1928(5) נראים המייסדים והילדים של קיבוץ שריד עם אורחים חשובים מצ'כיה, הסופר מקס ברוד והעיתונאי ד"ר פליקס וולטש.
מתוך דברים של עמינדב חרמוני, "הבן הבכור של הקיבוץ", בעלון "בשריד" מתאריך 22.6.1997, ניתן להבין שהאורחים מצ'כיה הגיעו לקיבוץ כדי להשתתף בטקס לנטיעת חורשת האורנים הראשונה, ויש להניח שאז גם יצאה הקריאה לגיוס כספים למען נטיעת יער לזכר חללי המלחמה הגדולה (מלחמת העולם הראשונה) מבין יהודי צ'כוסלובקיה.
אותה חורשה ניטעה לרוחבו של המדרון המערבי של גבעת שריד. באותם ימים היא היתה מחוץ לגדר, אך ברבות השנים חצר הקיבוץ התרחבה והתפשטה אל תוך החורשה וכיום נותרו ממנה עצים בודדים.

ההתערבות של אנשים וגופים בצ'כוסלובקיה למען קבוצת חלוצים שזה עתה התיישבה על גבעת טרשים בלב עמק יזרעאל הטביעה חותם על שנותיו הראשונות של הקיבוץ ומעוררת השתאות עד היום. מדובר בקשרים אמיצים שבעזרתם התאפשר לחברי הקיבוץ לרכוש כלים חקלאיים מודרניים (לאותם ימים), להשיג קו טלגרף לקיבוץ בעקבות מאורעות תרפ"ט ופינוי הנשים והילדים לנהלל, לזכות בהלוואות נוחות לביסוס המשק ולטעת חורש אורנים נוסף – יער.
יער אורנים זה ניטע ב- 1930 (שנת תר"ץ) ליד הקיבוץ בעזרת הקרן הקיימת לישראל ובזכות מגבית לרכישת שתילים שנעשתה בצ'כוסלובקיה. הוא ניטע לרגל יום הולדתו השמונים של נשיא צ'כוסלובקיה הראשון, תומס גריג מסריק, ונושא את שמו – "יער מסריק".
בטקס החגיגי שנערך בשריד ב- 22 באפריל 1930, לציון תחילת הנטיעות השתתפו בין השאר, מנחם אוסישקין, ד"ר פריץ, הקונסול הכללי של צ'כוסלובקיה בארץ ישראל, ורעייתו, הקולונל קיש, עוד מכובדים, וחברי הקיבוץ. על השולחן שקושט במפה וצנצנת פרחים ומסביבו עמדו המכובדים, הוצבה תמונת דיוקנו של הנשיא הצ'כוסלובקי. בשם חברי הקיבוץ נאם החבר משה ציפור. את הטקס צילם מכל זווית אפשרית הצלם הנודע יעקב בן דב. על השלט ליער נכתב: יער הקק"ל על שם תומס מסריק נשיא הרפובליקה הצ'כוסלובקית, תר"ץ.

מתי הורחב שטח הנטיעות? מתי ניטע היער להנצחת זכרם של החיילים היהודים שנפלו? קשה לשחזר היום במדויק. בתמונה שצילם חבר הקיבוץ אריה אראלי נראים יעל אראלי ויאיר חרמוני מקבוצת "עומר" עם זר פרחי בר, כשעוד היה מותר לקטוף, עומדים ליד השלט ליער שניטע לזכר חללי המלחמה מבין יהודי צ'כוסלובקיה. על השלט נרשם תר"ץ (1930).