חנה בת שלי ומנדל נולדה בעצם ימי מלחמת השחרור. בת זקונים אחרי עפרה ועמרם. ילדה חייכנית ושמנמונת. בכיתה, כשנשאֶלֶת, עונה בחיוך מבויש כמתנצלת, 'סלחו לי שאני מעזה' ותשובותיה תמיד חכמות. ילדי הקבוצה קראו לה "חנה החכמה". תלמידה חרוצה, מעמיקה, רצינית, שואפת להצטיין בכל השיעורים, ועושה זאת בצניעות ובשקט, לא נדחפת. גם כשהיה לה קשה היא לא מוותרת, לא מוותרת בספורט, לא מוותרת בנגינה בחלילית, תמיד שואפת להיות טובה.

בקבוצה התבלטה כנערה עקרונית אכפתית בעלת דעות מוצקות, השומרת באדיקות על חוקי הקבוצה והתנועה.

העריצה את אבא מנדל, "כל מילה שלו בסלע" והלכה בעקבות אמה, שלי, להיות לולנית. אהבה את עבודתה בלול והתמידה בה לאורך שנים רבות.

את גדי סלוצקי היא הכירה בתקופה שעשתה בשנת שירות בקיבוץ אדמית. הם הקימו את ביתם בשריד ונולדו להם שי, תמר, נמרוד ושאול.

לזכרך אשתי:

נפגשנו בקיבוץ אדמית שם עשינו בתור "שין-שינים". היה זה בשנת 1970. היינו אז צעירים יחסית. את עבדת במכבסה, הקיבוץ היה קטן, כולם הכירו את כולם. נסענו יחדיו לטיולים ואת היית שקטה וביישנית. התחלנו להיפגש וכנראה שאז התאהבנו האחד בשניה.

כשירדנו מאדמית בחרנו לחיות בשריד. התחתנו ונולדו לנו ארבעה ילדים טובים.

עבדת שנים רבות בלול כמרכזת הענף. עבודתך נעשתה תמיד מתוך שאיפה לשלמות, בכל אשר עשית, והתאפיינה בקשרים החזקים שיצרת עם כל הקשורים לענף הלול באזור ובארץ. כשיצאת ללימודים ב"רופין" השקעת בכך מרץ רב והיית מהתלמידים הטובים ביותר.

כאשר חלית עברת לעבוד בהנה"ח והעבודה היתה לך חשובה מאד, דרכה הרגשת מחוברת לאנשים ולחיים בשריד. בכל שלבי המחלה נאבקת בכל הכוח. תמיד קיבלת את ההחלטות הקשות לבדך, אחרי התייעצות עם רופאיך. ובינתיים לא הפסקת לדאוג לנו, לחינוך הילדים ולבית המשפחתי.

נכון שעברה שנה, אבל אני זוכר אותך כאתמול.

גדי (ביום השנה לפטירתה)

היום אנחנו נפרדים ממך, אחרי הרבה מאוד שנים שליווית את הלול שלנו, ואת ענף הרבייה הכבדה בכלל. המלים נעצרות בפינו ואנחנו לא יודעים ממה להתחיל, כי בעצם ידיך היו בכל, מהקטן ועד הגדול.

שלושים שנה הסתובבת בין הלולים, החל מהרבייה הקלה, אחרי זה בטיפוח, ולבסוף ברבייה הכבדה. תמיד עבדת קשה, לא ויתרת על שום פרט, ודרשת אותו דבר מהעובדים שלך, ולכן התוצאות היו מצוינות.

התחלתי לעבוד בלול לפני שבע שנים ואני זוכר טוב מאד את הפגישה הראשונה במשרד המבולגן. וכך אמרת לי: אם אתה רוצה להצליח עם התרנגולות, לך תעבוד שנה בתוך לול 19, תלמד אותו "מבתוכו" ואחרי זה נדבר. ככה זה עם חנה, כשהיא אומרת משהו, לא מתווכחים. כאשר התחלנו לעבוד יחד בניהול הענף, את כבר היית עם המחלה הנוראית. בשנים הראשונות למדתי ממך המון. היית אנציקלופדיה מהלכת של ענף הלול כולו, מגידול פרגיות ועד המוצר הסופי – אפרוחי הפיטום. על כל אותם ערכים בעבודה שנתת לכל מי שסבב אותך – החריצות, המצוינות והמקצוענות, נשמור ואנחנו מבטיחים לך שנמשיך את המסורת שלך בדיוק כפי שרצית, בתור הלול הכי טוב.

חנה, עד יומך האחרון התעניינת במה שקורה בענף, פוליטית ומקצועית. יעצת לנו בכל בעיה שבה נתקלנו. תמיד היית ממוקדת מטרה ועם תשובה, אבל לנו חנה אין תשובה. נזכור אותך ונתגעגע אליך תמיד.                                             

אופיר רמון וצוות הלול בשריד

*********

חנה אמא לשי, תמר, נמרוד ושאול