עדינה היתה כמעט בת גילו של הקיבוץ בו חיה מרבית שנותיה.

היא נולדה בדצמבר שנת 1926 בפולין.

בגיל 7 עלתה ארצה עם הוריה ואחיה הצעיר ממנה בשנתיים וחצי. הם הגיעו ליפו ואחר כך עברו לתל אביב, שם למדה עדינה בבית הספר "ביאליק". כעבור שלושה חודשים כבר דיברה עברית שוטפת, ואת השפה הפולנית היא כבר בקושי זכרה.

בגיל 13 הצטרפה עדינה לתנועת "המחנות העולים", היתה למדריכה והכירה את הארץ דרך הרגליים.

כשסיימה בית ספר תיכון התחילה לעבוד כמזכירה ב"הבימה" ולאחר מכן עבדה מספר שנים ברדיו "קול ישראל".

את ישראל, איש שריד, הנמצא בתל אביב לרגל תפקידו בתנועה היא פגשה בשנת 1948 על גג תל אביבי בסמוך לכיכר שינקין. שם, בעוד הם תולים כרזות תעמולת בחירות, ניצתה האהבה.

ב-1950 הם התחתנו בתל אביב ולמסיבה שהתקיימה בבית קפה לחוף הים הגיעה משלחת מהקיבוץ.

ב-1951 עם תום פעילותו של ישראל עברה גם עדינה לשריד.

ב- 1952 נולד בנם הבכור. ילדי קבוצת "עופר" שאותם חינך ישראל באותם הימים ביקשו לקרוא לבן שנולד בשמה של הקבוצה, עדינה וישראל נעתרו לבקשתם.

כשנולדת להם בת כעבור מספר שנים עופר הוא זה שבחר את שמה: "ענת".

בתחילת שנות ה-60 התחילה לעבוד ב"גמל" ולמעט הפסקה קצרה עבדה שם עד אחרית ימיה.

ב-1969 נשלחה המשפחה לשליחות תנועתית בברזיל, עופר נשאר בשריד לסיים את חוק לימודיו והצטרף שנה אחר כך.

כשהגיעו לברזיל היו כמה שבועות ב"ריו" ולאחר מכן עברו לאזור היהודי בסאן פאולו. כשהסתיימה השליחות ביקשו מהם להישאר לעוד תקופה, אבל הם העדיפו לחזור ולהיות בארץ לצדו של עופר העתיד להתגייס לצבא.

השנים עברו, הילדים גדלו, ונולדו נכדים.

בשנת 2001 הלך ישראל לעולמו.

חסרונו של ישראל האהוב והמוערך הורגש בכל הקבוץ, אבל אצל עדינה יותר מכולם.

עדינה המשיכה לעבוד בגמל עד שבעיות בריאות הקשו עליה והיא הפחיתה את שעות עבודתה. את זמנה הפנוי ניצלה ליהנות מדברים נוספים בחייה.

עדינה, חברת קיבוצנו, הלכה לעולמה והיא בת 89 במותה.

יהי זכרה ברוך !

*********

עדינה אמא לעופר וענת וסבתא לנכדים