חוה בת יהודית ונתנאל נולדה בעיר אודסה ברוסיה זמן קצר אחרי המהפכה הבולשביקית. אחות צעירה לשלמה בן השש וליוכבד בת השלוש. בהיותה בת שנה, בעקבות השלטון החדש שהצמיחה המהפכה, שהתאכזר ליהודים, נאלצה משפחתה של חוה לצאת לדרך הנדודים. תחילה לרומניה, וכעבור שנתיים בדרכים הם הגיעו לארץ ישראל והתיישבו בעיר התחתית בחיפה.

ב- 1925, בעקבות הקריאה לעבור לגור בעיר החדשה שהולכת ונבנית בעמק יזרעאל עברה המשפחה לעפולה. בעפולה הם הקימו בית מרקחת. חוה בת השש למדה בבית הספר היסודי בעיר. כעבור חמש שנים החליטו ההורים לחזור לחיפה. הם סגרו את בית המרקחת והמשפחה השתקעה בשכונת הדר הכרמל.

זמן קצר לאחר שובם לחיפה נסע האב ללמוד הנדסה בארצות הברית, שם ישבה משפחתו של אחיו. האם עבדה כשכירה בבית מרקחת וגידלה את ילדיה. עם שובו של האב מלימודיו הוא התקבל לעבוד כמהנדס בעיריית חיפה, שם עבד עד יציאתו לגמלאות בגיל 70.

את לימודי התיכון עשתה חוה בבית הספר הריאלי. כמו רבים מבני גילה, באותה תקופה, התגייסה לארגון ה"הגנה", לחטיבת הקשר. בעזרת איתות "מורס" שמרו היא וחבריה על קשר בין המפקדה בחיפה לישובים מרוחקים.

באותו זמן, בהשפעת אחיה הבכור, הצטרפה לקן השומר הצעיר בחיפה, לגדוד עין שמר. היתה שותפה לפעולות התנועה, לטיולים, להרצאות, לשירה בצוותא, לריקודים. שם גם הכירה את איתמר.  בשנת 1938 יצאה עם איתמר ועם שאר החברים בגדוד "עין שמר" להכשרה בפתח תקווה, שם הקימו את "קיבוץ ארצישראלי ה" (מחניכי השומר הצעיר בחיפה וחדרה, ומחניכי חברות נוער מגרמניה שהתחנכו בשריד ובגן שמואל).

התנאים בהכשרה היו קשים. אחדים מהבחורים מצאו עבודה בפרדסים, אך המחסור במקומות עבודה היקשה על הקיום, לפעמים עד כדי רעב. רק רוח הנעורים החלוצית והאידיאליזם סייעו להם לעבור את הזמנים הקשים עד שב"צו התנועה" הוחלט לשלוח אותם כהשלמה לקיבוץ שריד. ביולי 1941, אחרי שלוש שנים בהכשרה הגיעו חברי קיבוץ ה' להשלים את שריד. בשער קיבל את פניהם מנדל זיסמן שהראה להם את המקום. הם שוכנו באוהלים בשטח שממערב לחדר האוכל החדש ההולך ונבנה. חוה ואיתמר הגיעו כ"זוג" וקיבלו "אוהל משפחה" – מיטה מברזל ועליה מזרן ממולא עלי תירס, ארגז פרי הפוך בתור שולחן, ופנס. זה היה כול רכושם. החופה התקיימה בשריד וב- 1942 נולד בנם הבכור עמיר. אחריו יבואו נורית, שלומית וחגי.

מספר חודשים לאחר הולדת עמיר התגייס איתמר לבריגדה היהודית בצבא הבריטי. חוה נשארה עם תינוק קטן. תחילה עבדה בכרם אחר כך במכבסה ומשם עברה לעבוד במטבח. כשאיתמר חזר הביתה אחרי ארבע וחצי שנים ב"בריגדה" עברה חוה לעבוד בבתי הילדים.

ב- 1963 התחילה לעבוד ב"דואר" ושם התמידה שנים רבות. היא הפכה את המקום למוסד. בזמנים שהטלפון היה מצרך נדיר והקשר עם אנשים נשמר על ידי כתיבת מכתבים, נשאה היא באחד מהתפקידים היותר חשובים בקיבוץ. אצלה יכולת לקבל תשובות לשאלות שונות, לקבל בחזרה חפצים שאבדו ונמצאו, ואת הפתק המוכר – "יש עבורך חבילה בדואר", תמיד בסבר פנים יפות ובחיוך מאיר.

מותה של בתה נורית בגיל 14 ממחלה קשה הותיר בחוה פצע שלא הגליד. היא לא דיברה על כך הרבה ונשאה את כאבה פנימה.
התרחבות המשפחה והולדת הנכדים שימחו אותה מאוד וגרמו לה נחת. הזוגיות ארוכת השנים עם איתמר נגדעה עם מותו הפתאומי. הוא נדרס על ידי מכונית חולפת בדרכו לבית הקברות לפקוד את קבר בתו.

כמעט מאה שנים חלפו מיום שנולדה ועד מותה, תקופה רבת שינויים ותהפוכות. בשנותיה האחרונות, כשהגוף החל לבגוד, נעזרה בהאני שטיפלה בה במסירות והקלה על סבלה.

יהי זכרה ברוך.  

*********

חוה אמא לעמיר, נורית, שלומית וחגי וסבתא לנכדים