
ספר (קשונסקה) איתמר
בן הדסה וחיים דב
נולד ב- 15.8.1919 בעיירה ברנוב בפולין
עלה לארץ עם הוריו בשנת 1934 לרחובות
ומשם לחיפה
הצטרף לקיבוץ שריד בשנת 1941
עם השלמת קיבוץ ה'
נפטר ב- 17.11.2002
איתמר, בן בכור להדסה וחיים דב, נולד ב- 15.8.1919 בעיירה ברנוב בפולין. עיירה קטנה בת כאלף תושבים שרובם יהודים. אביו עסק בסחר בעצים ואמו עקרת בית שהתמסרה לגידול שלושת ילדיה – איתמר, אסתר ויעקב. המשפחה הייתה משפחה ציונית אשר שמרה על המסורת היהודית. כילד צעיר נשלח איתמר ללמוד ב"חדר". מאחר שה"מלמד" היה אף הוא ציוני כללו הלימודים לצד לימודי התורה גם את לימודי ארץ ישראל.
ב- 1929, בשל מדיניות ממשלת גריבסקי שהטילה מיסוי כבד על מעמד הביניים ופגעה בעיקר בסוחרים, נאלצו הוריו לעזוב את ברנוב. המשפחה התיישבה בוורשה. בשעות הבוקר למד איתמר בן העשר בבית ספר פולני ואחר הצהריים למד ב"חדר". האב שהיה ציוני ומקורב ליצחק גרינבוים (מראשי התנועה הציונית בפולין באותם ימים), חלם כל העת לעלות לארץ ישראל. כאשר הצליח לחסוך את הכסף הדרוש למסע יצאה המשפחה לדרך.
באוקטובר 1934 ירדו בני המשפחה מהאונייה שהביאה אותם לנמל יפו. לאחר חניית ביניים קצרה ברחובות, אצל אחותה של הדסה, הם עברו לגור בהדר הכרמל בחיפה. ההתחלה היתה קשה. האב שהיה סוחר עצים בפולין מצא עבודה כטפסן בחברת החשמל בחיפה. איתמר, בן ה- 15, החליט לצאת גם הוא לעבוד על מנת לעזור בפרנסת המשפחה. בעזרת "הנוער העובד" למד את מקצוע המסגרות, אך לבו נמשך לתנועת השומר הצעיר. בבקרים עבד כמסגר ובערבים בילה בקן השומר הצעיר בחיפה שבאותן שנים (1935-1938) החל להתהוות. שם גם פגש את אשתו לעתיד, חוה לבית גרזובסקי.
ב- 1938 יצאו איתמר וחוה יחד עם חבריהם בשכבת "עין שמר" של "השומר הצעיר" להכשרה בפתח תקוה וייסדו את קיבוץ ארץ ישראלי ה'. תקופת ההכשרה היתה קשה בשל המחסור בעבודה. על מעט מקומות העבודה שהיו בבניין ובפרדסים ניטשה תחרות ביניהם לבין הפועלים הערבים. היו אלו שלוש שנים של קושי קיומי מחד, ואמונה בדרך הרעיונית מאידך. ממרחק השנים נותרו בעיקר זיכרונות רומנטיים של חיי חברה סוערים וחלומות על עבודה עברית.
בשנת 1941 הצטרפו איתמר וחוה ביחד עם חבריהם בקיבוץ ה' כהשלמה לקיבוץ שריד. כאן זכו לקבל "אוהל משפחה" עם מיטה וארגז הפוך בתור שולחן. הוא עבד בפלחה והיא בכרם. במהלך השנים נולדו להם ארבעה ילדים – עמיר, נורית, שלומית וחגי.
קצת אחרי שמלאו לנורית 14 היא נפטרה ממחלה קשה. העצב על מותה ליווה אותו לאורך כל חייו.
בשנת 1942, בהתקרב האיום הגרמני אל ארץ ישראל, התנדב איתמר לשרת בבריגדה היהודית, למרות שהיה כבר אבא צעיר, לבנו עמיר. הוא גויס לחיל הרגלים ומשם, ביחד עם חברו לקיבוץ אברהם מנדלר, נשלח ליחידת הציוד ההנדסי הכבד. עם היחידה הגיע למצרים ולוב ולעירק וסוריה. לימים הידע שרכש בשירותו הצבאי יהווה את הבסיס להקמת ענף הציוד הכבד בשריד. במשך ארבע וחצי שנים שירת בבריגדה היהודית ובשנת 1945 חזר לשריד והצטרף כנהג לקואופרטיב ה"תבור" שזה אך נוסד. באחת הנסיעות הותקפה המשאית בה נהג בעיר התחתית בחיפה ועלתה באש.
במלחמת השחרור השתתף בקרבות ההדיפה מול הצבא הסורי שהגיע עד לדגניה. ומשם יצא כנהג בשיירות שהובילו אספקה לירושלים הנצורה.
בתום מלחמת השחרור הקים ביחד עם חברו אברהם מנדלר את ענף הציוד הכבד בשריד, שעבד בכל רחבי הארץ, מדן ועד אילת.
שנים רבות עבד בפלחה. נחשב למפעיל קומביין שאין שני לו, קצר את החיטה בשריד ואף הפעיל את קטפת הכותנה. כאשר שריד קיבלו אדמות לעיבוד בנגב נשלח לעבוד שם.
שנים רבות עבד במוסך. ניחן בתבונת כפיים נדירה הוא מתקן כלים חקלאיים ואף מתמחה בתיקון מכונות תפירה.
במהלך השנים מילא תפקידים מרכזיים בקיבוץ – מזכיר, גזבר, רכז ועדת חברים, רכז ועדת תרבות. הוא אהב מאוד מוזיקה. שר במקהלת הקיבוץ הארצי ואף ניצח על המקהלה של שריד.
ליד ביתו טיפח גינה לתפארת עם עצי פקאן ושסק. אהב לבשל ולאפות. בכוחות עצמו רכש ידע נרחב בתולדות ארץ ישראל ובגיאוגרפיה שלה. השתתף בקביעות בטיולי החוג האזורי לידיעת הארץ.
הוא מצא את מותו באופן פתאומי. מכונית חולפת פגעה בו בעת שחצה את הכביש בדרכו לבית הקברות לפקוד את קבר בתו נורית.
בן 83 במותו.
יהי זכרו ברוך.
*********
איתמר אבא לעמיר, נורית, שלומית וחגי וסבא לנכדים ונכדות