פומרנץ עופר

בן עדה ועמי

נולד ב- 19.11.1966 בשריד

נפטר ב- 13.4.2018 בשריד

כשאנחנו למדנו ללכת, עופר כבר למד לנהוג.

כשאנחנו יצאנו לטיול בארץ התברר שעופר כבר טייל אותו.

חודש נובמבר 1966, משפחת פומרנץ מתחדשת בבן, אח לעיתי בן השלוש, עופר הם קוראים לו, שומרים על רצף השמות המתחילים באות ע’. רצף שימשך אחר כך עם עידו ויקבל תפנית קטנה עם הצטרפותו של דובי למשפחה. עדה ועמי ההורים שמחים בחלקם, סבתא זושה מאושרת.

את שנותיו בחינוך הקיבוצי מתחיל עופר אצל בלה שץ ומשם ממשיך לקבוצה מאוחדת שתיקרא מאוחר יותר קבוצת “הדר”.

כאשר מראיינים את ילדי הדר לעלון הקיבוץ, או כאשר צריך לכתוב סיכום לנושא לימודי מקומו של עופר צנוע. קיבלת ממנו משפט – תגיד תודה.

עופר אינו איש של דיבורים, גם לא של כתיבה… אבל בתמונות? בתמונות הוא תמיד שם, גבה קומה, רחב כתפיים וחזק, הכי חזק!

אי שקט של עוצמה מחד. שובב גדול מאידך. הנה הוא עומד בינינו עטוי שק יוטה צבוע בנושא אינדיאנים, הנה הוא מחופש בפורים, הנה הוא בטיול, הנה הוא בטקס, הנה הוא בים. תמונות שכל אחת מהן שווה בשבילנו אלף מילים. תמונות שמספרות סיפורים שאנחנו לא תמיד מצליחים. כל כך שם בתמונות שכאשר מגיעים אנשי ההפקה של הטלוויזיה החינוכית לשריד בחיפוש אחר גיבור לתשדיר לחיסכון במים, מכולנו הם בוחרים בעופר.

בבקרים של תקופת התיכון אנחנו מעט נפרדים, חלק מאתנו לומדים בעמקים, רובנו נמצאים בעמקים אבל לא לומדים ועופר לומד בבית הספר המקצועי. בערבים כולנו נפגשים.

במידה רבה עופר הוא המשכו של עמי אביו, ידיים חזקות שיודעות לעשות דברים עדינים, כשרון מכני נדיר, טוב לב בלתי רגיל ונכונות לעזור תמיד. מנטש אמיתי, איש שאפשר לסמוך עליו בעיניים עצומות.

כמו אביו ואמו לפניו, בצבא הולך עופר לשריון, מסיים קורס מטקי”ם בבית הספר לשריון וחוזר לחטיבה.

כשחוזר עופר הביתה הוא מתחיל רצף של תפקידים ומשימות בהן לחכמת ידיו יש תפקיד.

דבר ראשון הוא מארגן מחדש את מכון החליבה ברפת ומחזיר אותו לתפקוד.

אחר כך הוא עובר לגד”ש, אז הוא נוסע לעשות עבודות חקלאיות באמריקה וחוזר

אחר כך עובד בציוד הכבד, מנהל את המוסך, מתנדב ב”מתמיד”, ומגיע לבסוף לעבודה שמשלבת את הכול יחדיו, מנהל המוסך של גד”ש העמק – אדמה ומכונאות, מכונאות ואדמה

אותה אדמה שעופר כה אהב, ואין הרבה אנשים שהכירו כמוהו את הארץ. כל שביל, כל מסלול, כל אבן.

בשנת 2004 הכיר עופר את גלית. זאת הייתה אהבה גדולה. נולדו להם אליה וליהי ומי שלא ראה את אהבתו של עופר לבנותיו לא ראה אהבה מימיו.

כשהחלה להילחש דבר מחלתו של עופר, גילינו אט אט כי לעופר יש מלא חברים, כאשר קבוצת חברים אחת אינה יודעת על קבוצת חברים אחרת ולא בגלל שעופר הסתיר משהו, אלא בגלל שעופר לא היה איש של דיבורים כמו שאמרנו כבר: אם קיבלת ממנו משפט תגיד תודה.

נוח על משכבך בשלום חברנו היקר.

אנחנו נשמור בשבילך על גלית והילדות ועל אבא.

ונזכור אותך.

 

עדי רוזן

 



 

גלי, אליה וליהי – משפחה יקרה ואהובה,

לכל אחד כאן יש את העופר שלו. אני נפרד מעופר היום בשמי ובשם “הטרנטות”,

לנוכחים אסביר שהטרנטות היא חבורה פתוחה וגדולה של אוהבי טבע, ג’יפים ומכניקה, הנפגשת בהרכבים שונים פעמיים בשבוע. פעם ביום חמישי בלילה, בו אנו נוסעים עם ג’יפים עד שהם נשברים או עד שיושבים לאכול או לשתות המון קפה, ופעם ביום שלישי, בו אחד או שניים מאיתנו באים לתקן את הנזקים של יום חמישי, והיתר באים כדי לדבר, לשתות ולאכול ובעיקר לצחוק.

חוץ מזה אנחנו נפגשים בימי שבת מתחת אקליפטוס ענק בנחל ציפורי, או ליד כל מקור מים אחר, ובחגים בטיולי משפחות של מספר ימים.

הלך לנו הלב הענק של הטרנטות. האיש הגדול עם הלב הענק, איש של טוב לב צרוף.

החבורה לא תהיה אותה חבורה בלעדיך.

יחסר לנו הלב שפרץ בכל מפגש איתך.

אספר רק איך לא היססנו לפנות אליך בכל בעיה ובכל שעה – החל ממיסב עקשן שלא מצליחים לחלץ ומתקשרים אליך (ואתה אומר: “תפגוש אותי במוסך על יד הפרס עוד רבע שעה”). או שסתם שוקעים עד לחלונות במעמקי הביצה של כפר ברוך ואתה, עד שלוש לפנות בוקר, דואג למשוך אותנו החוצה עם טרקטור ענק בלי לחשוב שיש בזה משהו מיוחד.

טוב לב אמרתי?

טוב לב כזה שילדים בני יומם ידעו להרגיש, והפסיקו לבכות רק בזרועותיך תחת אותו אקליפטוס.

אנו נפרדים מעמוד התווך של ימי שלישי – הם לא יוכלו להיות אותו דבר בלי הידע המדהים שלך במכונאות – במה שקשור לתחום עיסוקך ובעיקר במה שלא קשור. מי יצחק עלינו עם כוס ויסקי (אחרי ששכנענו אותו לשתות אחת, למרות הדיאטה) שהבורג שאני מנסה כבר רבע שעה לפתוח מתחת ללנדרובר הוא בהברגה הפוכה. “מה, לא ידעת?”. וצחוק, והעיניים מצטמצמות ועוד צחוק.

מי יגיד לי זה מפתח שוודי אינצ’י ויבלבל אותי לגמרי? וכולם יצחקו ויאשימו את ציר הרשע הפרטי שלנו.

עופר, איך נתכנן טיולים בלעדיך? אתה שידעת בלי מדריך ואינטרנט על כל ואדי, גבעה, וחירבה, ועוד יותר מכך את הסיפור ההיסטורי על בוריו. מעטים הם האנשים שיודעים כל כך הרבה על כל אבן בארץ שחצינו ביחד אין ספור פעמים לאורכה ולרוחבה.

אמרת עופר, אמרת אבא של ליהי ואליה – אני חושב שזו המילה המתארת אותך הכי טוב – אבא של אהבה ונתינה לפני הכול ובכל זמן, ללא גבול. ואם לא הגעת לאחד המפגשים היה ברור שאתה איתן. כי עם גלי אהובתך ועם הבנות, ידענו שלא נצליח להתחרות.

עופר, תחסר לנו בארגון ימי הולדת עבורך, בתאריך שלא קשור בשום צורה לתאריך הולדתך, באמצע הלילה בוואדי בית אורן עם בלונים, בשר ובירות, רק כדי שתהיה סיבה לשמוח ולצחוק.

נחתך לנו בסכין חדה סוג של קשר שנוצר רק בחוויות ילדות משותפות או במילואים. כזה שנוצר בהמון השפעות של קפה, מדורה, גרירות וחילוצים, שלא ניתן להסבירו – אבל קשרים כאלה הם מהות החיים, ועכשיו לכל אחד מאיתנו יש צלקת בלב ובראש, כזו שלא ניתן להתעלם מנוכחותה.

גלי, אליה וליהי, לא נוכל למלא את מקומו של עופר. אני יכול להתחייב בשמי ובשם החבורה, שנעשה ככל יכולתנו בכל מה שתאפשרו לנו, להיות איתכן ולתמוך בכן.

היה שלום חבר.

צור שומן בשם חבורת “הטרנטות”.

 

*********

עופר של גלי ואבא לאליה וליהי

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן