צבי (הרש) בן שרה ויהושע נולד ב- 2.3.1902 בעיר הורודנקה בפולין. הוא גדל בבית של למדנים. סבו היה ידוע בעיר שלומד בעל-פה את שעורו היומי במשניות ובגמרא. אביו שהיה מוכר כאיש ספר ידע את סוד הניקוד ונחשב בַּעַל קוֹרֵא מהמעלה הראשונה. בבית הכנסת היה קורא בתורה בפני ציבור המתפללים. בבעלות המשפחה היתה חנות לתשמישי קדושה, ובנוסף למכירת ספרי קודש וחול היתה להם גם ספריית השאלה למנויים. בגיל צעיר התייתם צבי מאמו. אביו האלמן ניהל את משק הבית יחד עם שלושת בניו. מאוחר יותר נישא האב בשנית. מנישואים אלו היתה לצבי אחות.

כששני אחיו של צבי, יעקב ואהרון, היגרו לאמריקה נסע צבי לווינה ללמוד מנהל עסקים. בדרך עצר לבקר בבית דודו ושם הכיר את הבת של הדוד – זושה לבית פומרנץ, שלימים תהיה אשתו ואם ילדיו. בווינה הצטרף צבי לתנועת תכלת לבן, וכשהשלים את לימודיו, בהצטיינות, ולאחר שהכשיר עצמו למכונאות, עלה עם חבריו ארצה.

בארץ קשר את גורלו עם חברי קבוצת "ביברכה", אף הם מתנועת תכלת לבן, שישבו באותה עת סמוך למושבה הגרמנית בחיפה. יחד איתם עבד בבניין, בייבוש ביצות המפרץ, ואיתם עלה להתיישבות בקיבוץ שריד.

צבי היה אחד מדור הראשונים, ממייסדיה ובוניה של שריד – צבי המכונאי, הפלח ומרכז הפלחה, היערן, זה שיודע להנביט עצי אלון. הוא היה אחד מצוות מפעילי משאבת המים של הקיבוץ שהיתה אי-שם בשדה ליד הבאר עם שלושת עצי דקל, כמה עצי פרי, ומספר תרנגולות שמסתובבות חופשי. מפעילי המשאבה שהו בשטח (בתורנות של שבוע ימים או יותר) למקרה ויהיו תקלות או שמא יאותתו להם מגג בית הקומותיים שהבריכה (מגדל המים) מלאה ויש להפסיק את פעולת השאיבה.

כשלקה צבי במחלת הלב נאלץ לוותר על העבודה בשדה ובסדנה ורק טבעי היה שקיבל על עצמו את תפקיד הספרן – מצא בזה את ייעודו. את תורת הספרנות המודרנית למד מתוך עבודתו ועם הזמן הפך לבעל מקצוע מעולה ולבר-סמכא בתחום זה. הוא חיבר ספר על ניהול ספרייה מודרנית. ספר שאומץ על ידי הספרייה הלאומית בירושלים. הוא ייסד את מדור הספרנים בקיבוץ הארצי והיה מדריך ומייעץ לספרנים צעירים. היה מתרגם ומתאים את שיטות הספרנות המודרנית לספרנות בהתיישבות העובדת.

אך הוא לא הסתגר בעולם הספרים שלו, כי אם היה חבר נאמן לקיבוץ ולתנועה, ער למתרחש בבית ובחוץ. היה איש משפחה ורע. היה מקשיב למי שבא אליו במצוקה נפשית, מעודד אותו, נוסך בו ביטחון, זוקף קומתו. ביתם של צבי וזושה תמיד היה פתוח לרווחה – בית מזמין לשיחת רעים, לשבת אחים, בית הומה חיים ושוקק עליזות ושובבות.

צבי הלך מאתנו בחטף.
ביושבו ליד שולחן עבודתו בחדר הספרייה תם סיפור חייו.
יהי זכרו ברוך.

* * * * * * * * * 
צבי אבא לעמי ועוזי וסב לעינת