רותי בת מרגוט וצבי נולדה בפתח תקווה ב- 30.1.1953. ב- 1939 ברחו הוריה מגרמניה מאימת הנאצים, ונדדו בתוך זרם של פליטים עד שנחאי שבסין. משם הם עלו ארצה אחרי המלחמה. כשהייתה רותי בת שלוש התייתמה מאביה. מותו היה פתאומי.

רותי ואמה גרו בצריף יחד עם סבתא מֶטָה, הדודה הלגה, אחות האם, ובנה אפרים. האם עבדה בעבודות מזדמנות, בעיקר בטיפול בילדים, בעוד הסבתא שמרה על הילדה. בהמשך, בעזרת כספי פיצויים שהגיעו מגרמניה, יכלו להרשות לעצמן לרכוש דירה בקרית אונו, ונכנסו אליה.       
החיים לא פינקו את רותי שמילדות סבלה מבעיות בריאות, אך למרות זאת השלימה את לימודיה בבית הספר היסודי ואחר כך בתיכון והמשיכה ללימודי מזכירה רפואית.     
קיץ אחד, בעת שביקרה בקיבוץ שריד אצל אלישבע ואברהם וולף (אברהם היה בן דוד של אמה), הכירה את צביקה פינקל. הקשר ביניהם התהדק ובשנת 1972 הם נישאו ורותי עברה לחיות בשריד.
היא השתלבה בקלות ובמהירות בקיבוץ ובין חברי קבוצת "אילה", קבוצתו של צביקה, כאילו חייתה כאן תמיד. מהר מאוד התגלו כישוריה בתחום הכלכלה והקולינאריה והיא נשלחה ללמוד במדרשת רופין בקורס אקונומים. בתום הקורס חזרה הביתה והחלה לעבוד במטבח כאקונומית, תפקיד אותו מילאה במשך כארבע שנים. לאחר מכן נשארה לעבוד במטבח כמבשלת. 

ארבעה ילדים אימצו רותי וצביקה לאורך השנים: בשנת 1977 את שמרית, בשנת 1983 את רענן, ובשנת 1987 את כרמל ויהל.

ב- 20.6.1985 נפטרה בתם שמרית לאחר מחלה קשה והיא עוד לא בת שמונה. הצער והיגון על מותה היו עצומים. אחרי האסון עזבה רותי את עבודתה במטבח והצטרפה לצוות עובדי "גמל" שם היא נשארה לעבוד עד צאתה לגמלאות.

היתה חרוצה ומסורה לעבודתה, אך לבה נמשך אל תחומי החברה. לאורך השנים מילאה תפקידים בוועדות השונות: ו. צריכה, ו. חברים, ו. בריאות. בשנים האחרונות התמסרה לריכוז ועדת הקשישים. ארגנה חוגים וחגים, טיולים ועוד. תמיד בסבלנות ונכונות לעשות הכול בשביל לעזור.

בתקופה האחרונה מצבה הבריאותי הלך והחמיר, אך היא המשיכה לתפקד כאילו שהכול בסדר, עד שליבה, שהיה רחב וידע להעניק לכולם, הפסיק לפעום.

בת 68 במותה.

יהי זכרה ברוך

*********

רותי אמא לשמרית, רענן, כרמל ויהל וסבתא לנכדים