יגאל, בן פועה  (לבית חרחס) וחיים נולד ב- 8.5.1938 בפתח תקוה. כשהיה בן שנתיים התגרשו הוריו. כילד בן שש, גיל בית ספר, עבר לקיבוץ גבת שם גרו סבתו, נחמה (אם-אמו) ושלוש דודותיו: גאולה, רבקה וגוטה. האם פועה נשארה בפתח תקוה והקימה משפחה חדשה, עם שרגא, ונולדו: רותי ויוסי. בטרם עת חלתה האם במחלה קשה ונפטרה. חיים גם הוא הקים משפחה חדשה, עם חיקה גיטליס מקיבוץ שריד ונולדו: מאיר ואברמ'לה.

בצבא שירת יגאל כפקח טיסה בבסיס רמת דוד. לאחר הצבא נשלח ללמוד הוראה בסמינר "אורנים" והשתלב בצוות המורים של המוסד החינוכי המקומי. בהמשך יצא ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים והשלים תואר ראשון במתמטיקה ופיזיקה.

אחי היקר יגאל,

בבואי היום לספוד לך אני מבולבל, ראשי כבד, המחשבות רצות בכל הכיוונים ואני לא כל כך יודע מאיפה להתחיל. בדחילו ורחימו… אני מקווה לעשות את זה בצורה הכי הולמת לאישיות המיוחדת שלך.

נולדת בפתח תקווה (מלבס) בחודש מאי 1938 לאבא חיים ולאמא פועה. החיים אז היו קשים מאוד והפרנסה בדוחק. הזוג הצעיר נקלע למשבר משפחתי והחבילה התפרקה.

בגיל צעיר עברת לקיבוץ גבת אל משפחתה של אמך – אמה ושלוש אחיותה.

באחד מהביקורים של אביך חיים בגבת, אמרו לו שבקיבוץ השכן יש אשה רווקה ושידכו ביניהם. האהבה בין חיקה וחיים ניצתה מיד. חיים עבר לחיות בשריד וכעבור כשנה הגיע גם בנו יגאל. בשריד חיקה אימצה את יגאל כבן והוא הצטרף לקבוצת "אורן". היה תלמיד חרוץ, ילד חכם ואהוב על בני כיתתו.

בשנת 1946 נולד לחיקה וחיים בן, מאיר, אח ליגאל. אמא חיקה, אחרי שנים ארוכות של תפילה חרישית להפוך לאמא זכתה לחבוק בן. בשנת 1950 נולדתי אני והצטרפתי למשפחה. יגאל היה אחי הגדול ומאוד אהבתי אותו. היינו יוצאים לטיולים בשדות ולחורשה, ויגאל גילה כבר אז המון ידע, סיפר לנו על הטבע, שמות הציפורים והפרחים.

כשהשתחרר מהצבא נשלח על ידי הקיבוץ ללמוד ב"אורנים" ובסיימו את הלימודים הצטרף לצוות המורים במוסד החינוכי בשריד. הקבוצה הראשונה שאותה הוא חינך היתה "ערבה". באותם ימים אושרה פנייתו לצאת עם חניכיו ולהצטרף ליגאל ידין בחפירות במצדה. היתה זו חווייה אדירה שנחקקה בליבם של בני ובנות הקבוצה.

שנה לפני פרוץ מלחמת ששת הימים התקבל יגאל כסטודנט לאוניברסיטה העברית בירושלים, בחוג לפיזיקה ומתמטיקה. מיד עם שוך הקרבות יצאנו, יגאל, חברו הטוב ללימודים שאת שמו אני לא זוכר, ואנוכי לטיול לאורך הנחל בוואדי קלט. כולנו לבשנו מדי צה"ל שלא נראה חשודים. היה זה טיול מדהים שעד היום אני זוכר. בתקופת לימודיו של יגאל כשהיה חוזר הביתה בסופי שבוע היה קונה בצרכנייה השכונתית בירושלים לחם קימל שאמא מאוד אהבה. באותה תקופה אמא חלתה במחלה קשה ונפטרה כעבור שנתיים והיא בת 60.

מאז לכתה של אמא אבא מאוד סבל מהבדידות והלבד בבית.

כשהשתחררתי מהצבא יצא לי להכיר את ג'ון ולשדך אותה ליגאל. ילדם הראשון, ניב, הביא אור חדש למשפחה הקטנה שלנו ואבא היה מאושר. כשמרון נולדה היא היתה הבת שכל כך הרבה זמן חיכינו לה. הילדים הביאו ליגאל המון שמחה ואהבה והעניקו לו ולג'ון בית חם ואוהב. לאחר תקופה קצרה קרה אסון כבד – בשעת אחר צהריים יצא אבא לכביש לפקוד את קברה של אמא. הוא היה שקוע במחשבות ולא שם לב לרכב שנסע מהר מאוד לכיוונו. נהג הרכב לא הספיק לבלום והתנגש בעוצמה באבא. פינו אותו לבית החולים ושם נקבע מותו. אבל כבד נפל על המשפחה הקטנה שלנו. לא רק שאיבדנו את אבא איבדנו גם את הבית.

החיים חזקים מהכול. יגאל צורף למפעל בתור איש המחשבים. הוא כתב בעצמו את התוכנה של יצור האבנים שעד היום, ארבעים שנה אחרי שנכתבה, ניתן למצוא בה את עקבות כתב ידו.

ליגאל היו מספר חברים קרובים בקיבוץ ומחוצה לו שאותם אהב והיה שומר איתם על יחסים קרובים. הוא מאוד אהב מוזיקה קלאסית, ציפורים, צמחים, לקרוא ספרים. שנים היה יוצא לצעידה אחר הצהריים מלווה במשקפת ליצפות בחיות וציפורים מבלי שהם צופים בו.

לאחר עזיבתה של ג'ון יגאל נשאר לבד והטיפול בילדים עבר אליו. באהבה שהוא ידע לתת להם הוא גידל אותם הכי טוב שהיה יכול. כשניב התחתן ונולדו הנכדים הוא הגשים את חלומו הגדול להיות סבא.

ניב יחד עם איריס הקפידו לבוא ולבקר אותו בקיבוץ ולקחת אותו לביתם החדש בהרחבה של מושב באר טוביה.

לפני שמונה שנים הוא חלה במחלה איומה שלאט לאט לקחה ממנו את כל מה שהוא ידע ומול עינינו הפך לתלותי יותר ויותר ונצרך לעזרה בדברים הפשוטים ביותר. עם השנים שקע יותר ויותר לתוך חשכה תהומית עד שגם את הקרובים אליו ביותר הוא כבר לא זיהה.

אני רוצה להודות בשמי ובשם ניב והמשפחה ל"בית הבריאות" על כל העזרה ותשומת הלב שהענקתם לו בתקופה הקשה הזאת. לניב ומרון ולכל המשפחה שלי אני מבקש שלא נדע עוד צער ונמשיך לשמור על קשר גם אחרי לכתו של יגאל אחינו, אבינו הסבא. תהיה נשמתו צרורה בצרור חיי.

אברמל'ה פלגי  (6.1.2019)

אבא יקר ואהוב,

אנחנו מביאים אותך למנוחות בגבעה היפה הזאת שהלכנו בה יחד אין-ספור פעמים. הגדרת לנו בחורשה הזאת כל צמח וכל ציפור.

אבא, הענקת לי ולאחותי מרון כל כך הרבה. הכרת לנו את גדולי הספרות, את ענקי המוזיקה, התעקשת שנדבר עברית תקנית ורהוטה. לקחת אותנו לחוגי צפרות בשבתות. – שבת בבוקר מוקדם, מזנקים מהמיטה, לוקחים משקפות ומגדירים, נפגשים באוטובוס עם החברים מהעמק על תרמוס קפה ויוצאים ל"צפר". לקחת אותנו למצדה ולימדת אותנו על המרד הגדול, על יוסיפוס פלביוס ועל אלעזר בן יאיר, וסיפרת איך לקחת את קבוצת חניכיך בכיתה י"ב להשתתף בחפירות מצדה עם יגאל ידין.

אבא, היית אוצר בלום של ידע ואינטלקט. תמיד התעניינת בגדולות: המפץ הגדול, מכניקת קוונטים, מבנה החומר, תולדות החיים, האבולוציה, גם היסטוריה ותרבות: מלחמות היהודים, המהפכה הצרפתית, דנטה אליגיירי, שפינוזה, ניטשה, מוצרט, באך, ועוד ועוד. היית איש שיחה מרתק בשבילי. רק מעטים הכירו גם את ההומור והסרקזם שלך. היה לך מוח מבריק. היית פותר את כל תשבצי ההגיון של סוף השבוע בדקות, מכיר את הראש של כל מחבר תשבצים. אחר כך היית עוזר לחברים וחברות בקיבוץ ש"נתקעו" בהגדרות שונות ומשונות.

כשלמדתי מתמטיקה באקדמיה, היית פותר לי בקלות אינטגרלים שהיו גורמים לראשי להסתובב. היית קורא ברומנים של גדולי הסופרים, בז לפרשנויות שהציעו להם האקדמאים והמלומדים ומביא תובנות חדשות משלך. ידעת את כל כתבי עגנון בעל פה. היית צולל עם דנטה לאש הגיהינום וחוזר. אמת, התקשית למצוא שותפים למסעות אלה שלך ולצערי ידעת גם בדידות כשעברו השנים.

אבא, אתה לא הבנת מה עניין יש בענייני היום-יום הפשוטים וברכילות, ולמה ובשביל מה יש לכלות על כך זמן. למה להאריך בשינה בזמן שאפשר להעמיק בעגנון ובביאליק? למה להיות במיטה אם אפשר להצטרף לסיור בוטאני של החוג לארץ-ישראל? חיים קצרים ואין זמן לזוטות. חיית בצנעה נזירית ולא ביקשת לך דבר.

היית הראשון מבני הקיבוץ שהשלים תואר אוניברסיטאי. סיימת בהצלחה תואר ראשון במתמטיקה ובפיסיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. היית צריך להילחם באסיפת הקיבוץ שיאשרו לך גם את השנה האחרונה בתואר. היום זה כבר מובן מאליו, אבל אתה פתחת דלת זו לכל אלה שבאו אחריך. אחרי השלמת התואר חזרת בצנעה ללמד מתמטיקה ופיסיקה במוסד החינוכי.

השנים האחרונות היו קשות מאוד. המחלה שייסרה אותך הייתה מהתלת ואכזרית. אני מקווה שעכשיו תוכל סוף סוף למצוא מנוחה במקום היפה הזה מול העמק שכה אהבת.

אבא, אני רוצה להודות לך על כל מה שהענקת לי: האהבה, התרבות, החכמה והצנעה. הלוואי ויכולתי לקחת אליי מעט מכל זאת.

נוח על משכבך בשלום.

           בנך ניב

*********

יגאל אבא לניב ומרון וסבא לנכדים