מניה נולדה למשפחה ציונית חמה בת חמישה ילדים – ארבע בנות (רחל, יהודית, מניה ושרה) ובן אחד (בוריה-ברוך). זיכרונותיה המוקדמים קשורים בפרעות שערכו כנופיות ביהודי העיירה קמינקה ובמשפחתה שלה, מה שהביא את הוריה להחלטה לעזוב את העיירה ולחצות את הגבול לבסרביה, שאחרי מלחמת העולם הראשונה השתייכה כבר לרומניה. בבסרביה מניה נכנסת לבית ספר עברי ולתנועת השומר הצעיר, מסיימת גימנסיה וב- 1932 עולה ארצה. בארץ היא מצטרפת להוריה שעלו שנה לפניה, לפתח תקווה, ולפרנסתה עובדת בספריה רוסית.
בינתיים עולים חברי קיבוץ "מלט" מרומניה לנס-ציונה וביניהם גם ניוסיה פרידל (נתן פלד), אותו הכירה מניה עוד מהתנועה ומהגימנסיה בבסרביה. הידידות בין מניה לניוסיה מתהדקת וב- 1934, כשחברי קבוצת "מלט" מגיעים להשלים את קיבוץ שריד, מניה מחליטה לבוא לשריד לחודשיים ניסיון. ו"החודשיים ניסיון" מתארכים למסכת חיים שלמה. בפסח 1936 נישאים מניה וניוסיה והזוג הצעיר בונה את ביתו בשריד.
בקיבוץ נקלטה מניה במהרה. עבדה במרפאה, במכבסה ובבית-הילדים. כשנולדה בתה הבכורה אירית טיפלה בה רוב הזמן לבדה, שכן ניוסיה עבד אז במרחביה, במזכירות הקיבוץ הארצי, יחד עם מאיר יערי והגיע הביתה רק בימי שישי ב"רכבת העמק" (את הדרך מתחנת כפר ברוך לשריד עשה כמובן ברגל).
בשנת 1946 הפליגו מניה ונתן לארצות הברית עם שתי בנותיהן הקטנות, אירית בת השש ואורה בת השנה וחצי, לשליחות של שנתיים וחצי מטעם ה"שומר הצעיר". לדברי מניה היתה זו תקופה מלאה בחוויות ועניין, הכרות עם עולם חדש, ופרישת כנפיים.
בתום השליחות, ב- 1948, הם חוזרים לקיבוץ. מניה הולכת לעבוד בחינוך כמטפלת של קבוצת "עופר" במוסד החינוכי המקומי וכמורה לאנגלית של כיתות המוסד. ב- 1958, בעקבות מינויו של נתן לציר ישראל בבולגריה, נוסעים מניה ונתן עם בתם אורה לעיר הבירה סופיה לתקופה בת שנתיים וחצי של פעילות דיפלומטית. אירית שמשרתת באותה עת בצבא נשארת בארץ. אחותה הצעירה אורה, אחרי שהייה של שנה וחצי עם הוריה בבולגריה מחליטה לשוב לקיבוץ, ולהמשיך את לימודיה במוסד החינוכי המקומי עם חבריה בקבוצת "ארז".
עם שובם של מניה ונתן לקיבוץ, עם עוד שפה ועוד פיסת עולם שחוו, הם לא מספיקים "לנחות" וכעבור ששה שבועות הם שוב יוצאים לדרך, הפעם לווינה בעקבות מינויו של נתן לשגריר ישראל באוסטריה. מניה נמצאת לצדו של נתן בעבודתו הדיפלומטית הרבה, בפגישות מעניינות עם מקומיים ועם אנשי דיפלומטיה ממדינות זרות, בסיורים, במסיבות קוקטיל. לצד תפקידיה כאשת שגריר, היא מחליטה ללמוד את מקצוע הקוסמטיקה. במשך שנה שלמה יום-יום היא לומדת בבי"ס גבוה לקוסמטיקה ועומדת בהצלחה בבחינות הסיום.
בתום השליחות, מיד עם שובם ארצה, פותחת מניה מכון קוסמטיקה בשריד – הראשון בתנועה הקיבוצית. בהמשך היא מקימה את המחלקה לקוסמטיקה בתנועה הקיבוצית, במסגרתה היא פותחת בית ספר ללימוד המקצוע ומדריכה בקורסים ברחבי התנועה.  וכל אותו הזמן היא משמשת לנתן עזר כנגדו בשלל תפקידיו הציבוריים ובעיקר בתקופת היותו חבר כנסת ושר בממשלה מטעם מפלגת מפ"ם.
בשריד היתה מניה דמות מרכזית. במשך שנים רבות ריכזה את ועדת הבריאות. תמיד היתה מעורבת בחיי הקיבוץ, פעלה מתוך אכפתיות ולא פעם עם בקורת על דברים, ולכן פנו אליה לעתים להוביל מהלכים של שינוי באמונה שהיא זו שתצליח במשימה.
עד מותה המשיכה מניה לעבוד באהבה במכון הקוסמטיקה שהקימה, רוקחת קרמים ומטפחת את פני החברות.

* * * * * * * * * 
 מניה אמא לאירית ואורה וסבתא לנכדים ולנין, אבשלום, שנולד שנה לפני מותה