נתן (ניוסיה) נולד בעיר אודסה ברוסיה ב- 3.6.1913. בן בכור ללאה ויוסף ואח לליוניה (אריה) שהיה צעיר ממנו בארבע שנים. האווירה בבית היתה ציונית. האבא היה סוחר אמיד ונעדר הרבה מהבית והאם גידלה לבדה את שני הבנים. בגלל המהפכה ובעקבותיה נפגעו עסקיו של האב והוא חיפש דרכים לצאת מרוסיה. ארבע שנים נמשכו הניסיונות לצאת במהלכן עברה המשפחה ממקום למקום. כשהיה נתן כבן שמונה הצליחה המשפחה להבריח את הגבול ולהגיע לקישינב שבבסרביה, שהפכה אז לחלק מרומניה.
בקישינב למד נתן בגימנסיה העברית "תרבות" והצטרף לתנועת השומר הצעיר. בתנועה התבלט בתפיסתו הרעיונית ובכושרו הארגוני וכבר בגיל 16 גויס לפעילות בהנהגה הראשית בבוקרשט. באותה עת התנועה גדלה מאוד, קמו קינים חדשים וסניפי הכשרה ונתן היה מתרוצץ ביניהם מארגן כינוסים, מועצות וועידות תנועה.
עד עלייתו לארץ ריכז נתן את תנועת השומר הצעיר ברומניה.
ב- 1933 עזב את בית הוריו ועלה ארצה. יחד עם חבריו לקיבוץ עלייה "מלט" הגיע לנס ציונה וכעבור שנה הצטרף עם חברי קבוצתו להשלים את קיבוץ שריד. בעקבותיו מגיעה גם חברתו מניה, לימים אשתו, שאותה הכיר עוד בבסרביה. כבר עם הגיעו לשריד היה מהמובילים ומתווי הדרך. ב- 1936 הצטרף כחבר למזכירות הקבוץ הארצי במרחביה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה (1939) התמנה למרכז ועדת הביטחון של הקבוץ הארצי ושל ההסתדרות.
באותה שנה הגיעו הוריו לביקור קצר בארץ, לקראת הנכד או נכדה העומדים להיוולד. לאחר הביקור חזרו ההורים לרומניה רק בשביל לחסל שם את העסקים שלהם ולעלות ארצה, אך זה לא קרה והקשר עמם נותק. ההורים נספו בשואה וכמעט דבר לא ידוע מעבר לכך.

ב- 1946 יצא נתן לארצות הברית עם אשתו מניה ושתי בנותיו, אירית ואורה, בשליחות התנועה.
ב- 1950 נבחר להיות מזכיר הקבה"א. היתה זו תקופה פוליטית סוערת במיוחד בקבוצים.
ב- 1958 יצא לשליחות דיפלומטית בבולגריה בתור ציר ישראל בסופיה ומיד עם סיום כהונתו בבולגריה מונה לשגריר ישראל באוסטריה.
בבחירות לכנסת השישית, בנובמבר 1965, נבחר לחבר כנסת מטעם מפ"ם. בכנסת השביעית (שלהי 1969) התמנה לתפקיד שר הקליטה בממשלת גולדה, אותה ממשלה שנפל בגורלה לתפקד באירוע הקשה ביותר בתולדות המדינה – מלחמת יום הכיפורים (1973). בישיבת ממשלה אחרי המלחמה, הביע נתן את דעתו על מה שאירע, כינה זאת בשם "מחדל" וטען שעל כל הממשלה מוטלת האחריות ולכן על הממשלה להתפטר. בהמשך עזב את הממשלה.
"… לאחר ניתוח המצב לפי מראה עיניו, פסק נתן פלד, כי מה שאירע "זהו מחדל"! והיתה
זו הפעם הראשונה ככל הנראה בה נשמע הביטוי הזה – "מחדל" שהטיל את צילו הקודר
במשך שנים על מדינת ישראל… "
(מתוך ספרו של שלמה נקדימון "סבירות נמוכה")

לאחר שעזב את הממשלה שב נתן הביתה לשריד. כעבור זמן התמנה למזכיר הקבה"א וכשסיים את פעילותו לקח על עצמו לרכז את "סמינר גבעת חביבה". ב- 1983 שב לקיבוצו וחזר לעבוד במפעל "גמל", עבודה בה התמיד עד ליומו האחרון.

הוא היה חכם, בעל תפיסה מהירה, בטחון עצמי רב, כושר ביטוי וניסוח מעולים ובעיקר בעל אומץ אינטלקטואלי בלתי רגיל. עם היותו איש קיבוץ ואיש תנועה מושרש, נאמן וחברי, היה תמיד עצמאי בדעותיו ויודע לעמוד עליהן בתוקף גם כשהן לא היו פופולאריות. תחנות הדרך בחייו מתחברות  לביוגרפיה מרתקת: הנהגת הקיבוץ, הנהגת תנועת השומר הצעיר, הנהגת הקיבוץ הארצי, שליחויות פוליטיות ומדיניות שמילא, מימי הכשרת הקרקע להצהרת גרומיקו בעצרת האומות המאוחדות, על זכותו של העם היהודי למדינה משלו, ועד היותו חבר כנסת ושר בממשלה.
בהפסקות שבין השליחויות היה חוזר בפשטות ובענווה של אדם היודע את ערכו ומתכבד לשוב אל עבודת הכפיים בקיבוץ. וגם זאת עשה, כפי שמעידים חבריו לעבודה, ביעילות ובשלמות. ימים אלה היו אולי ימיו היפים, הנוגעים ללב: לראותו פושט את מדי איש-הציבור, בשיא הקריירה וצועד בשבילי שריד, בבגדי עבודתו.

********* 
 נתן אבא לאירית ואורה וסב לנכדים