פנינה בת שרה ושאול נולדה בעיר דובוסר ברוסיה ב- 10.2.1912. אחות צעירה לישראל ואחות בוגרת לינטה-יהודית ולבלה בת הזקונים. היא גדלה בבית מסורתי ציוני. בהיותה בת חמש פרצה המהפכה הבולשביקית והמשפחה ברחה לרומניה, לעיר קישינב. תחילה יצאו בדרך הבריחה האב עם שני ילדיו הגדולים ובעקבותיהם הגיעו האם עם שתי הבנות הצעירות.

בקישינב התפרנס האב מסחר בעצים והמשפחה חיה ברווחה מסוימת, אך עיניהם היו נשואות לארץ ישראל.

בזמן שהמתינו לקבלת הסרטיפיקט (אישור העלייה) חלה האב וחלום העלייה נגוז. הם נאלצו להישאר בקישינב מכיוון ששלטונות המנדט בארץ ישראל לא העניקו אשרות עלייה לאנשים חולים.

בקישינב הצטרפה פנינה, בעקבות אחיה ישראל, ל"שומר הצעיר". בפעולות הקן, בשיחות הקבוצה, בטיולים ובמחנות הקיץ גיבשה את דרכה הציונית-חלוצית. יחד עם חבריה לקן, שלקראת עליתם ארצה בחרו לקבוצתם את השם "מלט", יצאה להכשרה.

ב- 1932 נפטר האב. עם מותו עלו פנינה ואחיה לארץ ישראל. כעבור שלוש שנים הגיעה גם האם עם בת הזקונים בלה, והמשפחה השתקעה בחיפה. האחות ינטה-יהודית שבינתיים נישאה לבחור בשם רוזנברג ונולד להם בן, נשארה ברומניה ונספתה בשואה ביחד עם בנה.

ב- 1936 הגיעה פנינה לקיבוץ שריד בעקבות חבריה לקבוצת "מלט" מקן השומר הצעיר ברומניה. בשריד הכירה את פֶּפו (יוסף) פליקס מקבוצת המייסדים הצ'כית "ביברכה". הם הקימו משפחה ונולדו להם שלוש בנות: דליה, ניצה ומירי.

את הכשרתה המקצועית כתופרת עשתה עוד ברומניה. בקיבוץ היתה "תופרת סלונית" – תפרה שמלות וחליפות. ב"עונה הבוערת" בחקלאות הצטרפה, כמו כל החברים, לבציר בכרם, לקטיף התירס בשדה ולאיסוף תפוחי האדמה בגן הירק.

אחותה הצעירה בלה, שהגיעה במסגרת השלמת קיבוץ ארצישראלי ה', הצטרפה ב- 1941 כחברה לקיבוץ שריד.

חייה של פנינה לא היו קלים. תקופה ארוכה היתה חולה ומבודדת מהחברה. פפו טיפל בה במסירות, אך מאז שנפטר חיה לבדה, מנותקת כמעט לגמרי מהסביבה. לא דרשה כלום ולא ביקשה מאום. לא רופאים ולא תרופות.

ההנאות הקטנות שלה היו להאזין למוזיקה מקלטות, קצת טלוויזיה וביקור הבנות, הנכדים והנינים.

ההידרדרות בסוף היתה מהירה. היא מתה בלילה לבד, בשקט, כדי לא להפריע לאף אחד.

היתה בת 92 במותה.

יהי זכרה ברוך.

*********

פנינה אמא לדליה, ניצה ומירי וסבתא לנכדים