פרידמן צבי

בן חיה ויוסף

נולד ב- 10.3.1906 בעיר ורשה בפולין

עלה לארץ בשנת 1932

הצטרף לקיבוץ שריד בשנת 1933

נפטר ב-  9.7.1971

צבי, בנם של חיה ויוסף,  נולד בוורשה בשנת 1906. בגיל צעיר התייתם מהוריו וגדל אצל הדודים שלו. בסיימו את בית הספר העממי, עבר לבית ספר מקצועי ושם למד חשמלאות. בתום לימודיו שירת במשך שנתיים בצבא הפולני, ביחידה שהפעילה זרקורים נגד מטוסים.
בהיותו כבן 19 הצטרף לתנועת “החלוץ”.
ב- 1932 הגיע ארצה, כשחקן בנבחרת הכדורגל של מכבי ורשה, להשתתף במכבייה הראשונה. לאחר המכבייה נשאר בארץ כעולה בלתי לגאלי ועבד בחברת החשמל אצל רוטנברג – בתל אביב וגם בנהריים. באותה תקופה הוא פגש בבתיה, לבית חנוך, ששהתה בפתח תקוה, במסגרת קיבוץ “הסולל”. חברי “הסולל” פוצלו לשתי קבוצות – חלקם נשלחו להשלים את קיבוץ בית אלפא וחלקם את קיבוץ עין החורש. צבי ובתיה נשארו בפתח תקוה, ובמסגרת טיול שערכו בארץ הגיעו לקיבוץ שריד.
בשריד היה צורך דחוף בחשמלאי ולכן ביקשו מצבי להישאר בשריד לכמה ימים. צבי נעתר לבקשה ובתיה, שהיתה תופרת במקצועה, שובצה מיד לעבודה בלול. כעבור ימים אחדים היא קמה ונסעה לתל אביב לבקר את הדוד ולא רצתה לחזור. משלחת משריד יצאה לשכנע אותה לחזור משום שצבי היה חיוני בקיבוץ.
כל חייו עבד צבי בחשמליה. הוא מצא במקצוע זה יעוד לחיים. בעונות הקיץ עבד בפלחה, בקציר ובדייש, וגם נשלח לעבודות חוץ כגון חפירת בריכות דגים בעמק בית שאן. בשנותיה הראשונות של המדינה הוא הקים, ביחד עם חברים מקיבוצים אחרים, את “מדור החשמל” בקיבוץ הארצי במטרה ללמד ולהכשיר חשמלאים בקיבוצים.
לאורך כל השנים התעדכן במקצועו – שכלולים ושיפוצים היו דרך חשיבה וביצוע עבורו.
בתחילת שנות ה- 50, תקופת “הפדאיון” בארץ, ובשל המתיחות הביטחונית התקין צבי תאורה היקפית מסביב לקיבוץ. לשם כך השתמש בפנסי רכב ובקופסאות פח.
עבור המטבח הוא בנה מחבת חשמלי ענקי וסירים בגודל 50 ליטר לבישול לכל אוכלוסיית הקיבוץ.
ב- 1951, לכבוד חג ה- 25 לשריד, הוא בנה מערכת תאורה חדשנית, במושגים של אז, להצגה “אחי גיבורי התהילה”. המנורות ופנסי התאורה שהאירו את כל שטח ההר ששימש כבמה להצגה, היו מוסתרים מעיני הקהל. הוא גם התקין סט פנסים שמנע מהקהל לראות את הבמה לפני תחילת ההצגה.
צבי היה אדם סקרן שלמד ללא הרף ותמיד שאף להתעדכן בחידושים בתחום החשמל. אחד השכלולים המשמעותיים שהגה, תכנן וביצע היה פיתוח קלנועית חשמלית על מצברים, הראשונה בארץ – ה”צבינוע” -בעזרתה הגיע ממקום למקום.
כשבנו אצלנו את בית החרושת “גמל” הוא פיתח, עם אנשים נוספים, את כל מערך החשמל. וכשהקימו את אולם הספורט הוא בנה סולם גבוה ויציב, שראשו בתקרה ורגליו על גלגלים, כדי שניתן יהיה לטפל במערכת החשמל שמוקמה בתקרה.
במשך השנים השתלם במסגרות שונות, ארציות ואזוריות, בנושאים רבים. בהיותו בן 60 ביקש ללמוד בטכניון כדי לבסס את הידע שלו ולהוסיף חידושים. הנהלת המשק באותם הימים לא אפשרה לו ללמוד בנימוק שהוא יודע כבר מספיק וצעירים ממנו צריכים ללמוד. דבר זה פגע עמוקות בצבי ועד סוף חייו הוא לא השלים עם החלטה זו.
בפרספקטיבה של שנים, כשאני אבא בעצמי, וילדי כבר גדולים, אני יכול להצביע על כמה דברים שקיבלתי מאבי: כבר מגיל צעיר הכניס בי צבי את הנושא הטכנולוגי לראש בשעות רבות של משחקים מורכבים, בבניית מכשירי חשמל, ובהרכבת רדיו מחלקים של מכשירי קשר ישנים. גם את העיסוק בספורט, שמילא חלק חשוב בחייו, קיבלתי ממנו. הוא דחף אותי לשחק כדור עף ולשאוף להישגים בשטח זה. בשנים מאוחרות יותר עסקתי בבניית קיאקים ושייט באגם הקישון.
הוא נתן דוגמא אישית בעבודה פיזית – גם בשנתו האחרונה עוד הוסיף לטפס על עמודי חשמל.
בתחום הפוליטי אידיאולוגי היו מפ”ם והקיבוץ הבסיס לתפיסתו ההומניסטית. הרבה שעות של שיחות פוליטיות היו לנו, וכללי היסוד של הקיבוץ נותרו עבורו אבני היסוד של חייו.

חגי

*********

צבי אבא לחגי וסב לנכדים

מתוך ספרו של רפי רוזן “בית הקומותיים נושם”

גלילה לראש העמוד
X
דילוג לתוכן